מלחמות הצללים כבר כאן – ומונעות את ההרס של המלחמה המסורתית
This post is also available in: 
English (אנגלית)
זה אולי נשמע לא הגיוני, אבל זאת המציאות: מדינות מפתחות נשקים קטלניים של מוות והשמדה בקנה מידה עצום, ובאותו הזמן מפתחות נשקים שקטים ונסתרים שימנעו את הצורך בנשקים מהסוג הקודם.
המלחמה נגד הגרעין האיראני, למשל, היא לא מלחמה גלויה בטילים ופצצות. הנשקים במלחמה הזו הם וירוסי תולעת, שמושתלים במחשבי מתקני הגרעין האיראנים וגורמים לנזק רב. ישראל לא הגיבה רשמית לטענות כאילו היא אחראית למתקפות, אבל האיראנים כבר הודו שהוירוסים הביאו להאטה בתכנית הגרעין.
זוהי אחת מהדוגמאות הבודדות למלחמת הצללים שנערכת הרחק מעיני המצלמות. לפי פרסומים נוספים בוויקיליקס, למשל, חיל האוויר הישראלי תקף בשנים האחרונות בסוריה ואפריקה כדי לפגוע בתשתיות טרור. האם מדובר בסיפורים שהם פרי דימיונם הקודח של עיתונאים? גם אם רק חלקם נכונים, המגמה ברורה: כדי לנצח במלחמה כבר לא מספיקים רק מטוסי קרב ופצצות חכמות. בנוסף לנשקים הפיזיים צריך לתעתע ביריב, לבלבל אותו ולשקר לו, ובחסות התוהו ובוהו להתגנב פנימה, לתקוף ולצאת בלי להתקל בהתנגדות.
לפי הדיווחים בתקשורת הזרה אפשר לחשוב שישראל היא מעצמת על בתחום ההיי טק. כל הדיווחים מספרים על יחידות סודיות בצה"ל ובמוסד שמפתחות נשקי סייבר מתקדמים, ונאבקות כדי להשאר לפחות צעד אחד קדימה לפני כל אויב. התפתחות דומה היתה בתחום הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), למשל. ישראל חייבת קידמה טכנולוגית מהירה מאוד כדי לשרוד בסביבה עוינת, והגיוני שמה שקרה בתחום המערכות הבלתי מאויישות יקרה גם בתחום הסייבר.
אין שום ספק שיש מלחמות סייבר בלתי פוסקות במזרח התיכון, והם הולכות ונהיות מתוחכמות, מורכבות וממוקדות יותר במטרה. כשנלחמים במלחמות צללים כאלה צריך לתת לאויב את התחושה שהכל שגרתי, ושום דבר מיוחד לא קורה. בהרבה מקרים של מתקפות דיגיטליות האויב מבחין בסימני אזהרה, אבל במלחמת סייבר המטרה היא הפתעה מוחלטת, לגרום לאויב להבין שמשהו קרה רק אחרי שהמתקפה כבר הסתיימה.
ישראל ממשיכה לרכוש ולפתח את הנשקים המתקדמים ביותר בתחום, אבל באותו הזמן מומחי לוחמת סייבר ממשיכים לחפש נקודות תורפה במערכות החדשות. זהו קרב בין מושגים ורעיונות, שנשען על הניסיון הרב של אותם המומחים ועל העובדה שהמתקנים הרגישים בכל המדינות המפותחות תלוים ברשתות מחשב. “לוחמי הסייבר" מחפשים את נקודות התורפה, ולפי הדיווחים הם מוצאים אותן ועושים בהן שימוש.
הדיעות חלוקות סביב שאלת החשיבות של מלחמות הסייבר. לא ברור אם ניתן לוותר לגמרי על המלחמה המסורתית ולהחליף אותה במלחמות דיגיטליות – חלק מהמומחים טוענים שכן, וחלק מהמומחים טוענים שלוחמת סייבר באה בנוסף ללוחמה הישנה. דבר אחד ברור – ככל שהמטרה חשובה יותר, יש יותר מאמצים שמושקעים בפריצת תשתיות המיחשוב שלה.
הבעיה היא, כמו תמיד, גם בעיה של תקציב. גם כאן יש הקבלה לטכנולוגיות כלי הטיס הבלתי מאוישים: מה משתלם יותר, להשקיע את התקציבים המוגבלים במטוסי קרב או בכלי טיס בלתי מאוישים? אין אף גנרל, ובוודאי שאין פוליטיקאי, שרוצה או מסוגל להחליט החלטה כזו.
בעיות כאלו פותרות את עצמן בסופו של דבר. כלי טיס בלתי מאוישים מבצעים עוד ועוד משימות שבעבר נעשו על ידי מטוסים מאוישים, ומספיק רק לראות כמה פרויקטים של פיתוח כטב"מים אושרו כדי להבין לאן נושבת הרוח. מלחמות סייבר גם הן יהפכו ליותר ויותר מורכבות ומתוחכמות. האם יתכן שיחליפו לגמרי את מטוסי הקרב, הטילים והטנקים?
אם מסתכלים על המצב במזרח התיכון לאחרונה, התשובה היא כן. התהליך איטי אבל בלתי נמנע – מדובר בנשק המושלם, שמאפשר לתקוף אויב ולהשמיד אותו בלי שתהיה לו אפשרות להגיב או אפילו להבין מה פגע בו.
במזרח התיכון מלחמות הסייבר הן בלתי פוסקות ונשקי הסייבר נהיים מתוחכמים יותר ויותר מדי יום. על פיתוח הנשקים האלה עובדים צוותים של גאונים במתקנים סודיים, אנשים שבקושי יודעים איך זה לירות ברובה אמיתי אבל מביאים לניצחון אחרי ניצחון.
עורך ראשי, i-HLS
