לקחים מהפעלת מערכת כיפת ברזל
This post is also available in: 
English (אנגלית)
מאת יפתח שפיר
צבא ואסטרטגיה, המכון למחקרי ביטחון לאומי
ישראל נתונה למתקפות שיגורי רקטות זה שנים רבות. זכורות במיוחד תקופות ההפגזות על יישובי אצבע הגליל בשנות השבעים, מלחמת לבנון השנייה ב־ 2006עת ספגה ישראל מעל 4000 רקטות תוך חודש אחד, והירי המתמשך מרצועת עזה בעשור האחרון.
במהלך השנים פיתחה מדינת ישראל דוקטרינת הגנה נגד תקיפות "ירי תלול־מסלול" שיֶרי הרקטות הוא אחד מגילוייו. דוקטרינה זו מתבססת על שכבות הגנה – החל בהגנה פסיבית, הגנה אקטיבית של יירוט רקטות וטילים על ידי מערכות "כיפת ברזל"', "שרביט קסמים" (בפיתוח), חץ־ 2 ו־חץ־ 3 (בפיתוח), וכלה בתקיפת המשגרים בבסיסיהם.
מאמר זה מתמקד במערכת "כיפת ברזל" שנכנסה לשירות מבצעי בראשית שנת 2011 והציגה את יכולתה תוך חדשים ספורים מפריסתה. במאמר זה אנסה לבחון את לקחי פריסת המערכת, ולהעריך מחדש את ההחלטה על הצטיידות במערכת, וכן לבחון השלכות עתידיות מפריסת מערכת זו ומערכות נוספות הצפויות להיכנס לשירות בקרוב.
מאמר זה נכתב בחודש אוגוסט 2012, בעקבות כמה סבבי הסלמה בירי רקטות מרצועת עזה. בעקבות מבצע "עמוד ענן" שוכתב המאמר ועודכן.
סיכום
ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שפורסת מערכת מבצעית נגד רקטות להגנה על אוכלוסייתה האזרחית. אולם מדינות מעטות מאוד בעולם סבלו תקיפות על אוכלוסייתן האזרחית במשך תקופה ממושכת כל כך, וברמת חומרה כזו. לפיכך, אין זה פלא שישראל השקיעה משאבים כה רבים בחיפוש אחר פתרונות לבעיה.
הפתרון שנבחר לא נבחר בלי מחלוקות. מתנגדי הפרויקט הצביעו על כמה מפגמיה של המערכת. אחדים מפגמים אלה טבועים בכל מערכת, אחרים הם ייחודיים למערכת, שככל מערכת סובלת מפגמים טכניים כאלה או אחרים. מתנגדים אחרים מצביעים גם על העלות הגבוהה של המערכת, וטוענים שיש פתרונות טכנולוגיים אחרים ועדיפים.
הניתוח דלעיל מראה שקבלת החלטות היא תהליך מורכב המביא בחשבון סוגי שיקולים שונים, שהשיקול המבצעי הוא רק אחד מהם. שיקולים חברתיים, פוליטיים ואף בינלאומיים אינם חשובים פחות, ואולי אף חשובים יותר. לנוכח מגוון שיקולים אלה, ההחלטה להצטייד במערכות הגנה נגד רקטות נראית החלטה נבונה.
השיקולים המכריעים בקבלת ההחלטה היו, לדעתי, השיקולים המדיניים והפוליטיים. אותם שיקולים אדישים להבדלים הטכניים בין המערכות השונות. לפיכך, אני סבור שכל ויכוח בשאלת החלופות הטכניות – "כיפת ברזל" או כל מערכת אפשרית אחרת — הוא ויכוח עקר לחלוטין.
ההחלטה הקשה יותר חייבת להיות ההחלטה להגביל את מידת ההשקעה ביכולת הגנתית, כדי לא לפגוע ביכולת ההתקפית של צה"ל. החלטה זו מחייבת דיון מעמיק ביחסים בין הגנה והתקפה בכלל. מערכת "כיפת ברזל" היא רק קצה הקרחון של דיון מקיף זה, שהיקפו חורג בהרבה מתחום מאמר זה.
יפתח שפיר הוא חוקר בכיר וראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון, במכון למחקרי ביטחון לאומי
פורסם בירחון צבא ואסטרטגיה, כרך 5, גיליון 1, מאי 2013.
לקריאת המאמר המלא, אנא הקליקו על הקישור הבא:
