מלחמת לבנון השנייה – הערכה מחודשת

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת בנג'מין ס' למבת'
צבא ואסטרטגיה, המכון למחקרי ביטחון לאומי

מבצע "שינוי כיוון" (שם הקוד שניתן למלחמה בין ישראל לחיזבאללה בלבנון ב־ 2006 , על פי אגף המבצעים של צה"ל) הסתיים ללא הכרעה ברורה. למעשה, מבין כל טבילות האש הרבות שעבר צה"ל מאז 1948 , הייתה זו הפעם הראשונה שבה עימות אזורי גדול הסתיים ללא ניצחון צבאי ברור לישראל. ההתנהלות והתוצאות של המבצע לא נבעו מכשל נקודתי מסוים, אלא "מצרוף נסיבות כולל", כניסוחם של שני פרשנים ישראלים הבקיאים בתחום זה. ספציפית, המבצע לא שיקף כישלון של חיל האוויר הישראלי לממש את מלוא הפוטנציאל של יכולותיו (שהן ניכרות אך לא בלתי מוגבלות), כפי שרבים מהמבקרים נטו לטעון בשלב מסוים. במקום זאת, יש לראות את תוצאות המבצע כפועל יוצא של ליקוי מקיף בבחירת האסטרטגיה, ובעיקר של חוסר העקביות בין היעדים המוצהרים ובין האמצעים הזמינים והרצון לחתור להשגתם. כמו כן תרמה לכך העובדה שממשלת ישראל הציבה מלכתחילה בסדר העדיפויות של המבצע את ההימנעות מנפגעים כיעד גבוה יותר מהיעד של השלמת המשימה.

ככל שהעימות התמשך גבר התסכול בישראל מכך שבאף שלב במשך 34 ימי המבצע לא הצליחו כוחות צה"ל לעצור את מטר הקטיושות היומי שחזבאללה ירה לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בצפון המדינה. למעשה, רק ההסכם ההדדי להפסקת אש שם קץ למטרד הרסני זה. מעבר לכך, תוצאות המלחמה לא הניבו את מה שראש הממשלה אהוד אולמרט הבטיח לאזרחי ישראל בראשית המבצע, – דהיינו החזרה ללא תנאי של שני חיילי צה"ל שחזבאללה חטף ב־ 12 ביולי 2006 הפעולה שהביאה ליציאה למבצע – וחיסול מוחלט של נוכחות צבאית פעילה של חיזבאללה בדרום לבנון. חוסר ההכרעה הצבאית השפיע לרעה על תדמיתה של ישראל כבלתי ניתנת להכנעה בעיני העולם הערבי והמערב; הוא גם הציף כשלים רבים בדרגים הגבוהים ביותר של ממשלת ישראל בכל הקשור להצבת יעדים וניהול ציפיות, הן בפן האזרחי והן בפן הצבאי.

למרות ההסכמה הכללית על היעדר הכרעה, תהיה זו טעות להסיק מכך, כפי שהציע גורם אמריקאי כשנה לאחר תום המלחמה, כי תוצאות המלחמה היו "כמו לומר שהניתוח הצליח אבל החולה מת". כנגד זאת, רמטכ"ל צה"ל במלחמת לבנון השנייה, רב־אלוף דן חלוץ, איש חיל האוויר ומי שפיקד על התכנון והביצוע של

המלחמה, גילה נימה אופטימית יותר. בעדות שמסר בפני ועדת וינוגרד, שמונתה לבדוק את אירועי המלחמה, טען חלוץ כי "מה שהושג או לא הושג [במהלך המבצע[ חייב יהיה להישפט בפרספקטיבה של זמן". ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, אמר בעדותו בפני הוועדה בנימה דומה, כי "התוצאות [של המלחמה] ישתפרו ככל שהזמן יעבור". כיום, עם התפזרות עשן הקרב של אוגוסט 2006, אכן השתנתה בהדרגה תפישת המבצע, ועמה הדעה הרווחת בישראל, והתקרבה יותר להערכות המקצועיות והאופטימיות שהושמעו בזמנן. למעשה, כבר בתחילת 2008 החל ויכוח חדש לצבור תאוצה סביב השאלה "האם באמת הפסדנו במלחמה, או אולי לא".

המשך המאמר ….

ד"ר בנג'מין ס' לאמבת' הוא עמית בכיר במכון המחקר

 Center for Strategic and Budgetary Assessments

בוושינגטון, ארצות הברית. מאמר זה מבוסס ברובו על ספרו:

 Air Operations in Israel’s War against Hezbollah: Learning from Lebanon and GettingIt Right in Gaza, Santa Monica, CA: RAND Corporation, 2011

 פורסם בירחון צבא ואסטרטגיה | כרך 4 | גיליון 3

לקריאת המאמר המלא, אנא הקליקו על הקישור הבא:

מלחמת לבנון השנייה – הערכה מחודשת