הקם להרגך השכם להרגו – האם זה הפתרון?

This post is also available in: English (אנגלית)

הדילמה לא עצרה את הפוליטיקאים והמדענים, אך אנשים רבים בעמדות מפתח בישראל תוהים אם זה הפתרון לבעיה שרק עקב "טעות אופטית" נראית ככזו שרק ישראל צריכה לפתור.

הבעיה קלה להגדרה אך לא כל כך קלה לפתרון – הרבה ארגוני טרור הגיעו למסקנה ההגיונית מאד שרקטות, בחלקן "תוצרת בית", וטילים מכל הסוגים, עשויים לשתק את המדינה ולהעמיד את כוחותיה המזוינים במצב קשה מאד.

ישראל הפכה ל"מעבדת על" להרבה תרחישי לחימה שמאוחר יותר יוצאו לאזורים אחרים בעולם. זה קרה עם מטעני הנפץ המאולתרים (IED) בהם נעשה שימוש נרחב כשישראל שלטה בדרום לבנון וכעת עם המגוון הרחב של רקטות אשר זמינות בשווקים הבינלאומיים או כאלו שניתן לבנות בחצר האחורית.

הרקטות שנורו מדרום לבנון ומרצועת עזה גרמו למספר קטן יחסית של אבדות, אבל זו לא עשויה בהכרח להיות התוצאה בעתיד. כדי להיערך להתקפות עתידיות של רקטות, בעלות טווחים יותר גדולים וראשי נפץ הרסניים יותר ועם טילים ארוכי טווח, ישראל החליטה להקים מערכת הגנה תלת-שכבתית.

בעוד המאמצים להגיע להסדר עם הרשות פלשתינית נמשכים, לפחות ברמת דיבורים, ובעוד העולם נוקט בצעדים פתטיים או "סנקציות" נגד המשטר הקיצוני באיראן, ישראל משקיעה המון מאמצים וכסף בהקמת מערכת ההגנה הלאומית המתקדמת ביותר והרב-גונית ביותר כנגד רקטות וטילים.

ישראל הגבירה את מאמציה כדי לזכות במערכת הגנה תלת-שכבתית ברמת מבצעיות מלאה נגד רקטות וטילים.

עם סיוע מצד ארה"ב, רפאל, אחת התעשיות הביטחוניות של ישראל, מפתחת, בשיתוף עם Raytheon, את מערכת הנשק "קלע דוד".

מערכת "קלע דוד" מיועדת להגן על האזורים הישראליים המיושבים מפני רקטות בעלות טווח בינוני.

רפאל פיתחה את מערכת "כיפת ברזל" המיועדת ליירוט רקטות קצרות טווח. חמש סוללות נמצאות כבר במצב מבצעי ויירטו בעימותים שהיו לאחרונה מול רצועת עזה כמעט 90% מהרקטות.

השכבה השלישית תורכב מהמערכת המבצעית במלואה, "חץ-"2 , תוצרת התעשייה האווירית (IAI ), המיועדת ליירוט טילים בליסטיים ארוכי טווח, ו"חץ-"3, הנמצאת כעת בפיתוח. לטיל חדיש לחלוטין זה יהיה טווח ארוך יותר ויכולת הרג קינטית, החיונית כאשר הטיל התוקף מצויד בראש נפץ בלתי קונבנציונאלי.

בעוד בניית מערכות ההגנה התלת-שכבתית נמשכת, רבים מעלים ספקות לגבי ההיגיון שמאחורי הקמתן.

אנשים אלו, בחלקם בתפקידי מפתח בממסד הביטחוני הישראלי, אומרים שהמערכת התלת-שכבתית "לא עושה שכל". הם אומרים שבמלחמת התשה בין רקטות תוצרת בית ואפילו רקטות בייצור סדרתי שהן זולות מאד בשוק, ברור מי המנצח. הם טוענים שגישת "ההגנה הפסיבית", הניצבת מאחורי רעיון המערכת התלת-שכבתית, היא מעוותת.

"לישראל יש אמצעים להגן על עצמה נגד רקטות וטילים תוך שימוש בשיטות התקפיות ולא הגנתיות", אמר לאחרונה אחד המבקרים הפעילים ביותר .

המבקרים, והם לא קבוצה של כמה טיפוסים כפייתיים, אומרים שהמדינה לא צריכה לבסס את ההגנה הלאומית שלה על מערכות שאינן יכולות להתמודד מבחינת זמינות עם האיום, עם מספר הרקטות והטילים שהאויב יכול לשגר.

בשלב זה קולות המבקרים הם חלשים ונראה שהממשלה ממשיכה במאמציה להשלמת מערכת ההגנה התלת- שכבתית שתהיה מבצעית מוקדם ככל האפשר. אבל המציאות במזרח התיכון יכולה להשתנות מהר מאד, והמפתח הוא תמיד בידי הפוליטיקאים.

בעוד שלא קיים סימן שמישהו בעמדות המפתח חושב באמת על חלופה שלא תכלול את הפיתוח האינסופי של "חץ-"3, "קלע דוד" והגרסה המתקדמת של "כיפת ברזל" , כמה קולות מגלים סימנים שבעתיד עשוי להיות שינוי מסוים.

המאמץ הנמשך להשלים את מערכת ההגנה התלת-שכבתית הוא עצום. אך לראשונה שומעים בישראל קולות הטוענים שישראל עם חיל האוויר המתקדם מאד שלה צריכה לחפש דרכים לשים קץ במהירות לכל ניסיון לשתק את המדינה במטחי רקטות וטילים.

המבקרים אומרים שאיום הטילים בידי גופים בלתי ממשלתיים צריך להצביע גם על פתרון המבוסס על אמצעים התקפיים שיש למדינה, ולא על בנית בועת הגנה בלתי נראית מעליה.

הם מוסיפים מייד שהתפוצה הנרחבת של רקטות וטילים הניתנים להשגה בקלות הופכת את הבעיה לכזו שגם מדינות אחרות עשויות להתמודד אתה ולכן הפתרון צריך להיות התקפי. "העולם לא צריך להתקדם למרוץ בלתי נגמר בין האיומים הבליסטיים והדרכים להילחם בהם. לשם כך קיימים חילות אוויר חזקים וכוחות נוספים. השינוי צריך להיות בידי הפוליטיקאים המנהלים את המדינות", אמר לאחרונה אחד המבקרים התקיפים ביותר בישראל.