CIA: שליח המוסד רפי איתן "אירגן" בארה"ב אורניום מועשר לייצור פצצת אטום ישראלית

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת עמי דור-און

מסמכי FBI  ו-CIA טוענים:  ישראל השיגה יכולת לייצר פצצה גרעינית לאחר שקיבלה כ-260 ק"ג אורניום מועשר ממפעלי נומ"ק (NUMEC) בבעלותו של היהודי-אמריקאי  זלמן שפירו;  על הערכה  זו העיד ב-1981 קארל דוקאט, מי שהיה סגן מנהל סוכנות הביון המרכזית: "כאשר מנהל CIA  ריצ'ארד הלמס העביר את הערכת הביון החשובה הזו לנשיא לינדון ג'ונסון אמר הנשיא להלמס:  אל תספר לאיש את מה שדיווחת לי. גם לא לדין ראסק (אז מזכיר המדינה) או לבוב מקנמארה (אז מזכיר ההגנה); אנשי הקשר עם נומ"ק היו רפי איתן (אז ראש הלשכה לקשרי מדע – לק"מ) ואברהם שלום בנדור, לימים ראש השב"כ.

המסע המתוחכם והנועז של מדינת ישראל למימוש כוונתה ליצור לעצמה אופציית הגנה גרעינית התנהל  בידי צוותים של קציני איסוף מידע בכירים של מוסדות הביון הישראלים, בשילוב מדענים "תוצרת הארץ" שהכירו היטב את סודות  המחקר הגרעיני . כדרכם של הרבה מבצעים חשאיים מן הסוג הזה גם מתוך ממלכת הסוד הזו דלף מידע שעיכב, ולעתים אף סיכל, את יכולתה הנחושה של ישראל לממש את המטרה האסטרטגית העליונה. דליפות כאלה חשפו, בדרך הטבע,  שיטות פעולה ואף שמות של "גיבורי המערכה" שחלקם עדיין בין החיים. אחד מגיבורי הדממה האלה היה רפאל ("רפי המסריח") איתן ששנים רבות מחייו עסק במעשים שהחשאיות יפה להם. בעיני הציבור הרחב מקושר שמו של איתן לפרשת ג'ונתן פולארד, אך למעשה לא זה היה "הריגול" הראשון שנקשר בשמו. רפי איתן נחשף  כבר בתחילת שנות השישים, בהקשר לאופציה הגרעינית הישראלית, באירוע שנחקר במשך שנים על ידי  ה-FBI  ולימים נודע בכינוי "פרשת נומ"ק" ומר זלמן שפירו (Zalman Shapiro), בעליה היהודי של החברה.

NUMEC – Nuclear Materials and Equipment (1)

 מי היה זלמן שפירו ומה הייתה התעלומה שאפפה את הקשרים של ישראל עם המפעל שלו בפנסילבניה שעסק בעיבוד חומרים גרעיניים?

זלמן שפירו נולד ב-1921 במדינת אוהיו למשפחתו של רב אורתודוקסי שמוצאו מליטא. כרבים מבני דורו היהודים שמוחם למד כבר מינקות להתמודד עם בעיות תלמודיות, גם הוא נמשך אל המדעים המדויקים. הוא התקבל לאוניברסיטת  ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת המחקר הראשונה והיוקרתית ביותר בארה"ב,  שם השלים את לימודי התואר השני ואף זכה במילגה יוקרתית מטעם חברת הנפט "סטאנדרד אויל" שאיפשרה לו לממן את לימודיו עד שזכה לקבל דוקטורט בכימיה בגיל 27. זה היה ב-1948. באווירה של תקומת העם היהודי  וחזרתו אל מולדתו ההיסטורית נעשה זלמן פעיל בהסתדרות ציוני אמריקה ובמסגרתה הצטרף אל אגודת דורשי הטכניון.

כמדען צעיר ומבריק מצא זלמן במהירות עבודה בחברת  "ווסטינגהאוז" שהתמחתה  בתחום שבאותם ימים ניצב בחזית המדע העולמי – הקמת כורי כוח גרעיניים. כישרונותיו הבולטים והבנתו המדעית המפותחת הביאו את זלמן שפירו הצעיר אל פסגת המאוויים של כל מדען בארה"ב של אותם ימים. הוא צורף לצוות  שעסק בפיתוח הכור הגרעיני לצוללת האטומית הראשונה של ארה"ב ה"נאוטילוס". ראש אותו צוות מדענים היה פרופ' אלוין רדקובסקי, יהודי גם הוא, שלימים עשה עלייה לישראל והשתלב במחקרי תחום הגרעין באוניברסיטאות בן-גוריון ותל-אביב.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

אופיו היזמי של זלמן שפירו לא איפשר לו להסתפק במעמד של שכיר, בכיר ככל שיהיה. זלמן היה משוכנע כי הדרך הנכונה להצליח בחיים היא לממש את החלום האמריקאי האישי שלו. בשנת 1957 הקים זלמן חברה פרטית שהתמקדה בתחום התמחותו הכימית: הפקת תחמוצת אורניום המשמשת דלק להפעלת כורי הכוח הגרעיניים המסחריים שפרחו ברחבי ארה"ב של אותם ימים כפטריות אחר הגשם.  המפעל נוסד ופעל בקרבת העיר אפולו שבפנסילבניה.

בימי הגרעין הראשונים ההם היה רופף למדי הפיקוח האמריקאי על מוצרי הדלק הגרעיני שהפיקו תחנות הכוח האטומיות . מערכת הפיקוח והבקרה בתחום החדש הייתה בחיתוליה והתבססה בעיקר על בדיקות שגרתיות. מן הטעם הזה, כנראה, התגלו בנומ"ק רק ב-1962 "אי התאמות" בין כמות החומרים הגרעיניים שהופקו במפעל לבין רישומי המכירות לכורי כוח גרעיניים בארה"ב. תחילה העריכו רשויות הביקורת כי מדובר ב"התרשלות ההנהלה", אבל בבדיקה נוספת, מדויקת וחושפנית יותר, שנערכה על ידי אנשי הוועדה הפדראלית לאנרגיה אטומית,  נחשפו "ממצאים מחשידים ביותר": הפער בין הייצור למכירות גילה כי לפחות 50 ק"ג  של אורניום מועשר, המתאים להפקת חשמל בתחנות כוח גרעיניות וגם לייצור נשק גרעיני, פשוט נעלמו. בשלב זה הועברה משימת החשיפה אל חוקרי ה-FBI. חשדם העיקרי היה כי "היעלמות" החומרים הגרעיניים קשורה בישראל שאתה היו לשפירו קשרים ייחודיים. תוך בחינה נוספת של הנתונים העובדתיים התברר לחוקרים כי הכמות החסרה כפולה – כ-100 ק"ג. בחקירתו טען שפירו כי האורניום הנעלם נקבר בטעות  בבורות הפסולת של המפעל. החוקרים לא האמינו לטענה. הם חפרו בבור הפסולת והוציאו את כל מה שנטמן בו. התוצאה הייתה מפתיעה: בבור נמצאו רק 5 ק"ג של אורניום. בשלב זה העלו מומחי נומ"ק טענה חדשה: "החסר הגדול נובע מתהליך הייצור הייחודי הנהוג במפעל וסביר מאד להניח שרוב החומר החסר הלך לאיבוד בתהליך זה".

חוקרי הוועדה לאנרגיה אטומית היו מומחים בתחומם ומן הטעם הזה לא האמינו גם לטיעון המוזר הזה. "כדי לאבד כמות כה גדולה של חומר גרעיני בתהליך ההפקה הייתה נומ"ק חייבת לעבוד 24 שעות ביממה מאז מלחמת העצמאות של אמריקה ועד היום" הסביר בגיחוך ראש צוות הבדיקה לעמיתיו "אבל נומ"ק פועלת רק שנים בודדות. הסיפור מצוץ מהאצבע. אני משוכנע שהחומר הנעלם הועבר למדינות, כמו צרפת וישראל, שלמפעל יש קשרים איתן".

למרות היעדר ראיות מוצקות חוקרים לא מעטים בסוכנויות הפדראליות השונות היו משוכנעים, על פי מקורות זרים, כי האורניום המועשר  הגיע לידי ישראל ממפעלי נומ"ק וכי לפי פרסומים זרים, ישראל השתמשה בהם לייצור נשק גרעיני.  על האפשרות הסבירה הזו העיד ב-1981 במסגרת ראיון טלוויזיוני  ב- ABC קארל דוקאט, (Karl Ducat) מי שהיה סגן מנהל סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב: "אנו ב-CIA היינו תמימי דעים, ברמת סבירות גבוהה, כי חומרים גרעיניים מנומ"ק הועברו בחשאי לישראל וכי ישראל השתמשה בהם  לייצור כלי נשק גרעיניים. דיווח על הערכה זו אף העביר מנהל הסוכנות ריצ'ארד הלמס (Richard Helms) לנשיא לינדון ג'ונסון. הנשיא אמר להלמס" – סיפר דוקאט בראיון – "אל תספר לאיש את מה שדיווחת לי. גם לא לדין ראסק (אז מזכיר המדינה) או לבוב מקנמארה (אז מזכיר ההגנה)". בהזדמנות אחרת אמר דוקאט כי מתוך שיחה שהייתה לו עם הלמס הוא הבין כי ג'ונסון הורה "לעזוב את הטיפול בפרשה".

אם הורה ג'ונסון "לעזוב" או לא, על כך אין מידע מוצק.  אבל על עובדה אחת אין מחלוקת. רשויות החקירה בארה"ב לא הרפו מן הנושא. בעקבות ממצאי החקירות הורה התובע הכללי של ארה"ב להפעיל "מעקב אלקטרוני" אחרי זלמן שפירו, כולל מעקבי-שטח אחר תנועותיו ומפגשיו האישיים. "המעקב" הזה, שבימינו מכונה ציתות, גילה ממצאים שסוכני ה-FBI הגדירו אותם כ"מדהימים", על אודות קשריו של שפירו עם "סוכנים" של שירותי הביון הישראליים.

מי היו אותם "סוכנים" שהיו "קשורים" לזלמן שפירו ומה היו קשריו עם ישראל?

חוקרים רבים נברו במשך שנים בפרשה בתקווה למצוא מענה לשאלות המטרידות. אבל רק עם חשיפתם של מסמכים חסויים של FBI ששוחררו לפרסום לפני שנים אחדות מסתבר כי כבר בסוף 1968 שימש שפירו כ"סוכן המכירות של מערכת הביטחון הישראלית בארה"ב". המסמכים מגלים גם את הפרטים הבאים על קשריו של שפירו עם ישראל ונציגים מטעמה:

– באמצעות קשריו של שפירו עם הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית הייתה נומ"ק שותפה שווה עם ישראל בחברה בשם

Isorad  –Isotopes and Radiation Enterprises   (2)

– נומ"ק העסיקה אזרח ישראלי בשם ברנרד (או ברוך) סיני, בתפקיד מומחה למתכות (מטלורג).

– אפרים להב, יועץ מדעי בשגרירות ישראל בוושינגטון, ביקר פעמים אחדות במפעלי נומ"ק כבר באמצע שנות השישים.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

– ארבעה ישראלים נוספים ביקרו בנומ"ק ב-'68 נפגשו עם שפירו וקיימו עימו שיחה על "נושאים הקשורים בפיתוח מוצרים גרעיניים". ארבעת הישראלים היו: אברהם חרמוני, אפרים בייגון, אברהם בנדור ורפאל איתן. מסמכי ה-FBI שהסתמכו על דיווחי נומ"ק לוועדה לאנרגיה אטומית, הבהירו במי המדובר כך: חרמוני הוא "יועץ מדעי" בשגרירות ישראל בוושינגטון; בייגון הוא "ראש קבוצה" במחלקת האלקטרוניקה במערכת  הביטחון הישראלית"; בנדור – גם הוא ממחלקת האלקטרוניקה; ואילו איתן הוגדר בתואר "כימאי" במערכת הביטחון. המסמכים ידעו לספר עוד כי חרמוני, שהיה "יועץ" בשגרירות מ-1968 עד 1972, מונה לאחר שובו לישראל לתפקיד בכיר ברפאל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה).

אור מסויים נוסף על מיהותם של הישראלים האלה שפך העיתונאי הנודע וויליאם סאפייר (William Safire) בטור שפירסם בספטמבר 1987 ובו כינה את בנדור ואיתן "דמויות אגדיות בעולם הריגול הישראלי". הגדרה יותר ספציפית הועלתה ב"ספר  המרגלים – האנציקלופדיה של הריגול" פרי עטם של נורמן פולמאר ותומאס אלן שבו נכתב כי "מ-1981 עד 1986 היה בנדור, שנודע גם בשם אברהם (אברום) שלום, ראש שירות הביטחון  הישראלי, הידוע בשם "שין-בית". (3)

ומיהו רפאל איתן? עליו ידעו מחברי "ספר המרגלים" לספר כי עסק בניהול מבצעים חשאיים של "המוסד" הישראלי; השתתף, יחד עם בנדור, בחטיפתו של אדולף אייכמן מבואנוס איירס; והיה מעורב בפרשת פולארד.

על מטרת הביקורים של הישראלים במפעלי נומ"ק כתבו  בספרם "משלחות מסוכנות"  אנדריו ולסלי קוקבארן את הדברים הבאים בהקשר לאיתן: "בעת ביקור במפעל של נומ"ק באפולו פעל איתן כשליח המוסד במשימה מיוחדת מטעם לק"מ, סוכנות ביון חשאית, שנוסדה ב-1950 ושתפקידה המידי היה "השגת טכנולוגיות גרעיניות בכל האמצעים" (4).

זמן קצר לאחר הביקור של הסוכנים הישראלים הגיעה לידיעת הוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב הידיעה כי בנומ"ק חסרים 587 פאונד (266 ק"ג) אורניום מועשר באיכות המתאימה לשימוש בכלי נשק גרעיניים. הכמות החסרה המדויקת היא נושא לוויכוח עד היום. כך או אחרת המדובר ב-587 פאונד  (266 ק"ג) "לכל היותר" אך "לא פחות" מ-132 פאונד (60 ק"ג).

על אף העובדה שכל החקירות לא הצליחו לחשוף הוכחות ממשיות, החליטו חוקרי ה-FBI לא להשאיר את התעלומה פתוחה והעבירו את ממצאיהם לטיפול סוכנות הביון המרכזית (CIA). החשד הכללי בעקבות ממצאי החקירה והאזנות הסתר בנומ"ק התגבש והפך לחקירה רשמית ב-1968 ומכאן החלה החקירה לחרוג מתחומי ארה"ב. ה-CIA שיגר בחשאי סוכנים לישראל לבדוק "מה באמת הולך בכור בדימונה". הסוכנים לא הורשו לבקר בכור אולם הייתה להם הצלחה מסוימת שעליה רמז כבר ב-1978 השבועון  "ניוזוויק" שכתב כך: "באמצעות שיטות של טכנולוגיות מתוחכמות מצאה סוכנות הביון המרכזית סימנים לשימוש באורניום מועשר בדימונה". הנתיב של שימוש באורניום מועשר הוא זה המוביל לייצור נשק גרעיני.

כמעט עשור נמשכו החקירות בפרשת נומ"ק, כולל חקירתו של שפירו עצמו, אך הן העלו רק הערכות ותהיות נסיבתיות. כל הוכחה ממשית לא התגלתה גם כעבור שנים. אך כנהוג בדמוקרטיה הגדולה ארה"ב – ללא הוכחות אי אפשר לנקוט בפעולה משפטית.

זלמן שפירו מעולם לא חשף את האמת מאחורי מסך התעלומה ואף סירב להתייחס לשאלות שהפנתה אליו התקשורת בארה"ב. יחד עם זאת, בהצהרה שמסר לחוקרים רשמיים, הכחיש שפירו מכל וכל את השמועות בפרשת נומ"ק.  "אני מצהיר באופן ברור" אמר שפירו בעדות בפני אחת מוועדות הסנאט ב-1978 "שמעולם לא נטלתי חלק בגניבה או בהעברה של חומרים גרעיניים לישראל ואין לי כל מידע מנין צומחים הסיפורים החוזרים ונשנים בנושא".

סוף דבר: למרות שלא הוגשו אישומים בפרשה החליט אדגר הובר, ראש לשכת החקירות הפדראלית (FBI) באותם ימים, לשלול משפירו את הסיווג הביטחוני הגבוה שהיה לו ואילו הוועדה האמריקאית לאנרגיה אטומית הטילה עליו קנס של 1.1 מיליון דולר על החסר הבלתי מוסבר של האורניום; שפירו, החשוד ללא הוכחות, מכר את נומ"ק לחברה בשם "אטלנטיק ביצ'פילד" ואת הידע הנרחב והייחודי שלו המשיך לנצל, בדרכו חזרה אל המקור הגרעיני, במסגרת משרה בכירה בחברת "ווסטינגהאוז".

.

הערות ומראה מקום: 

(1) החומרים בהקשר לחקירת פרשת נומ"ק מסתמכים על מידע באתר:

 Secret CIA/FBI files of NUMEC nuclear diversions to Israel

(2) איזורד (Isorad) רשומה בישראל כחברה ממשלתית שכתובתה ביבנה. הגדרת עיסוקה: ייצור ומיסחור פיתוחי המרכז למחקר גרעיני שורק. בין חברי הדירקטוריון של החברה (נכון ליום 31/12/2008) אפשר למצוא את הכימאית ד"ר גבריאלה גפני שהייתה בעבר נציגת ישראל בוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית, את נינה אדמוני רעייתו של נחום אדמוני שהיה ראש המוסד (1982-89) וכן את אריה ליבנה, ראש הצוות להגנת עדים במשרד לביטחון פנים. לא ברור מה לנציג הרשות להגנת עדים ולחברה העוסקת במיסחור פיתוחי הכור בנחל שורק.

(3) במידע הביוגרפי-אנציקלופדי "ויקיפדיה" על ראש השב"כ אברהם שלום מצוין כי שמו המלא הוא: אברהם שלום  בנדור.

(4) הלשכה לקשרי מדע (לק"מ) הייתה גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון בשנים 1957 עד 1986. הלשכה הוקמה, כפי שמצוין ב"וויקיפדיה"  כדי לאבטח את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), וכדי להשיג טכנולוגיות רגישות שאי אפשר היה להשיגן באופן גלוי. עם השנים התפתחה הלק"ם לזרוע מודיעינית לצד המוסד, השב"כ ואגף המודיעין. ראשיתה של הלק"ם בהחלטת ממשלת ישראל בתחילת שנות החמישים להשיג יכולת  גרעינית. הלשכה נסגרה בעקבות חשיפתו של ג'ונתן פולארד שריגל מטעמה בארצות הברית. בזמן פעולתה נחשבה הלק"ם לגוף המודיעין הסודי והמסתורי ביותר.