כיפת ברזל – האם האופוריה מוצדקת?

This post is also available in: English (אנגלית)

תקציר מנהלים

ייתכן שהשבח המוקדם למערכת כיפת ברזל היה מוצדק, אבל יכולת ההרתעה של צה"ל לא הוגברה, וכיפת ברזל עלולה להניע מררץ חימוש בין אויבי ישראל במאמץ להביס אותה. יתר על כן, הצלחת כיפת ברזל מפחיתה את הסיכוי לפעולות עונשין ישראליות הנדרשות להרתעה.

צה"ל פרס בתחילת פברואר את כיפת ברזל בצפון הארץ כדי לקדם איומים אפשריים באזור זה. המערכת אכן מהווה הישג טכנולוגי מרשים. היא הוערכה כנכס, לא רק בזכות יכולתה להציל חיי אדם, אלא גם בכך שהיא מאפשרת מרחב תמרון גדול יותר לדרג הצבאי והמדיני בהתייחס למתי וכיצד להגיב על איומים בחזית העורף.

שבחי כיפת ברזל

גם מי שביקרו תחילה את המערכת הודו שיכולתה של המערכת ליירט כ-90 אחוז מהטילים שנורו לעבר ישראל במהלך פעולת "עמוד ענן" בעזה בנובמבר 2012 – שהיו עלולים אחרת לפגוע באזורים מיושבים – היו מעבר לציפיות המפתחים ותרומה חשובה מאד ליכולות ההגנה של המדינה. המערכת הצילה את חייהם של אזרחים וחיילים, מה שהופך אותה לאטרקטיבית בעיני החברה הישראלית הרגישה לאבידות, בפרט בעימותים שאינם מסכנים  את האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל, שלא לומר את עצם קיומה. העלות הגבוהה של הטיל עדיין נמוכה יותר מהנזק הנגרם לרכוש על ידי טילים של הפלשתינאים או של חיזבאללה, מבלי להזכיר אובדן חיי אנוש. כל טיל מיירט מסוג כיפת ברזל עולה כ-50,000$, בעוד הנזק שנגרם על ידי פגיעת טיל אחד במטרה ישראלית הוא גבוה בהרבה, ומוערך ב-750,000 דולר עבור ישראלי הרוג אחד "ממוצע" בגיל העמידה, או 190,000$ לנזק הנגרם לרכוש. גם הנכונות של ארה"ב לסייע לישראל במימון המערכת משמעותה שנטל המערכת על התקציבים הישראליים הינו, ויהיה בעתיד, נסבל.

ביקורת על כיפת ברזל

מספר מומחי אסטרטגיה פגעו באופוריה, בהעלותם ספקות מסוימים באשר ליעילות המערכת. למשל, יש הטוענים שהמערכת יכולה להתמודד בקושי עם אלפי טילי אויב, ובפרט עם האתגר של מספר משגרי רקטות, וכי מלכתחילה המערכת לא הייתה מסוגלת להגן על יישובים הקרובים לגבול רצועת עזה; הגנה כזו הייתה מחייבת מערכות אחרות, כגון מיירטי לייזר. הם גם טוענים שהשפעת כיפת ברזל מוגבלת, כיוון שטילים מסוימים מצליחים לחמוק מהמערכת.

אך יש היבטים שליליים נוספים של המערכת שיש להתחשב בהם. נוצרת בעיה רצינית על ידי העובדה שהמערכת אינה יוצרת הרתעה. כיפת ברזל אינה מסוגלת לפגוע ברצון של הפלשתינאים וחיזבאללה להתקיף את ישראל, כיוון שהיא אינה תורמת להרתעה-על-ידי-הימנעות או הרתעה-על-ידי הענשה.  בסוג הראשון של הרתעה התוקף נדרש לשלם מחיר גבוה על ידי מניעה באמצעות ההיערכות הדפנסיבית של היריב, בעוד בסוג השני של הרתעה התוקף נדרש מחיר כבד על ידי תגמול התקפי מצד היריב. כעת, כיפת ברזל אינה יכולה לעשות יותר מאשר לתסכל את היריב, לא להרתיעו.יתר על כן, המסר המרומז, המועבר לעתים ללא כוונה על ידי פריסת כוחות הגנתיים – שהצד המותקף מוכן לשאת התקפות על העורף שלו – שם את ישראל בעמדת חולשה נגד אויב המוכן להרוג ולהיהרג, ומשפיע באופן שלילי על עמדת ההרתעה.

נטען גם כי ערים ישראליות לא יוחזקו בנות ערובה על ידי ארגונים פלשתיניים. זה נכון רק חלקית. האזעקות ו-10% הרקטות שיצליחו לחדור לתוך האזורים המוגנים על ידי כיפת ברזל – ואפילו טילים שלא ייורטו במתכוון כיוון שהמכ"ם של המערכת חישב שהם עומדים ליפול באזורים בלתי מיושבים – הם בעלי השפעה שלילית על המורל. הטפטוף של טילים עדיין מכריח את אזרחי ישראל לחפש מקלט בזמן התקפת טילים ולשבש את חיי השגרה. אפילו מערכת מלאה יותר לא תאפשר שמירה על שגרת חיים רגועה, כיוון ששברי הטילים שיורטו, כמו גם של המיירטים עצמם, יהוו סיכון לאנשים באזורים פתוחים. יתר על כן, עקב יכולתה של ישראל להכיל התקפות טילים הודות לשיעור נפגעים נמוך, יישובי קו העימות נידונים לסבול מעימות ממושך ולהיות מוחזקים כבני ערובה בידי החמאס והחיזבאללה.

הטענה שהמערכת מספקת חופש להנהגה המדינית וזמן להכנת פעולות התקפיות על ידי צה"ל גם היא בעייתית. היא יכולה להיות מוצגת גם בצורה הפוכה: היעדר נפגעים בין אזרחים ישראליים עשוי לפגוע בלגיטימציה של כל פעולת עונשין צבאית נרחבת, כלפי פנים וכלפי חוץ.

לבסוף, חוסר היכולת של כיפת ברזל להתמודד עם כמויות נרחבות של טילים המשוגרים נגד ישראל משמש כזרז למרוץ חימוש, שכן הוא מעודד את התוקפים לרכוש כמויות גדולות של טילים ורקטות כדי לחדר מבעד לטבעת ההגנה. זו הייתה הסיבה שבזמן המלחמה הקרה המעצמות הסכימו להימנע מהצבת מערכות כאלו, למעט באזורים מוגבלים מאד. גודלה הזעיר של ישראל אינו מצדיק פריסה כזו, אך זה אינו יכול לשנות את העובדה שאויבי ישראל זיהו מזמן את חולשות ההגנה הפעילה של ישראל והתחמשו מסיבית למטרה זו, תהליך המאתגר את כיפת הברזל ומערכות הגנה פעילה נוספות.

 מסקנה

ההיבט החיובי העיקרי של כיפת ברזל הוא יכולת הצלת החיים של המערכת, והתחושה בקרב אזרחי ישראל שהם מוגנים עכשיו טוב יותר, דבר שאין להמעיט בחשיבותו. עם זאת, קיימים מספר ספקות בקשר ליעילות המערכת. המערכת אינה מגנה על מי שחי קרוב לגבול, וכמעט לא משחררת את העורף משיבוש חיי היומיום ומפגיעה במורל. בנוסף, תרומתה שלילית בכל הקשור להרתעה, ועלולה ליצור את הרושם שישראל מוכנה לשאת התקפות טילים של האויב. יתר על-כן, כיפת ברזל יכולה לקשור את ידיה של ישראל יותר מלאפשר חופש בחירה ופעולה בכל הקשור לתגמול, ועשויה להחליש את הגישה ההתקפית המסורתית של ישראל. לבסוף, המערכת עשויה לעודד מרוץ חימוש כמותי כתוצאה ממאמץ ערבי לנצל את קשיי כיפת ברזל בהתמודדות עם כמויות גדולות של טילים.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר נכון ש"אנו לא נמגן את עצמנו לדעת". כיפת ברזל היא חדשות טובות רק בתנאי אחד: שהדרג המדיני והצבאי בישראל יכירו במגבלותיה.

מאת פרופ' אבי קובר

BESA CENTER