איראן: אמצעי אכיפה ומניעה ימיים מתחת לסף המלחמה

איראן: אמצעי אכיפה ומניעה ימיים מתחת לסף המלחמה

Photo Creגןt: RAFAEL's protector 3

This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

Picture1מאת יואל גוז'נסקי

צבא ואסטרטגיה, המכון למחקרי ביטחון לאומי

Photo Creגןt: RAFAEL's  protector 3
Photo Creגןt: RAFAEL's protector 3

אופציית הפעולה בתווך הימי מאפשרת לשכלל את יכולת ההרתעה וההתקפה מול איראן ולהטיל עליה סנקציות "מרסקות". ואכן, אחת מן האופציות הנבחנות בשנים האחרונות מול איראן – לכאורה מתחת לסף המלחמה – היא הטלת סגר ימי שימנע בין היתר כניסה אל נמליה ויציאה של סחורות, בכלל זה נפט ומוצריו. זאת, במטרה לשכנע אותה לשנות את מדיניותה תוך שׂימת דגש על עצירת הפיתוח הגרעיני בשטחה. התומכים בצעדים האלה טוענים כי יש בהם כדי לפגוע באופן קריטי באיראן ולאלצה לשנות את מדיניותה – כל זאת ללא שימוש בכוח צבאי.

במאמר הזה ייבחנו היבטים שונים של אמצעי אכיפה ומניעה בנוגע לאיראן, בראש ובראשונה הטלת סגר ימי, לשם הגברת הלחץ עליה במטרה לסכל את הפצתו של נשק לא קונבנציונלי; כמו כן יידונו השלכותיהם של אמצעי האכיפה והמניעה האלה והחלופות הרלוונטיות הקיימות בפני הקהילה הבין־לאומית.

סגר ימי

כמה בכירים אמריקנים 1 וישראלים 2 הצהירו על תמיכתם בהטלת סגר ימי על איראן כדי להגביר את הלחץ עליה, זאת תוך הימנעות מעימות צבאי שהמחירים שלו עלולים להיות גבוהים. ישראל סברה כי הסנקציות שהוטלו על איראן רכות מדי, ואין בהן כדי לעצור את תכנית הגרעין שלה. לפיכך, יש צורך "לגבות" אותן בסגר ימי אמריקני שיפעיל לחץ כבד על המשטר האיראני ויוכיח את הרצינות של כוונותיהן של ארצות־הברית ומדינות המערב למנוע את התגרענותה של איראן.

סגרים ימיים הוטלו בעבר בין היתר במלחמת קוריאה, במשבר הטילים בקובה, במלחמת וייטנאם ובמלחמת פוקלנד. דוגמאות מן השנים האחרונות: אכיפת הסנקציות הימיות נגד עיראק ( 2003-1990 ); הסגר הימי שהטילה ישראל על לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006); והסגר הימי שהוטל על רצועת עזה (2009) בתחילת המהלך הקרקעי במבצע עופרת יצוקה. באופן עקרוני נתפסים דיני הים כחלק מדיני השלום של המשפט הבין־לאומי, היינו, הדינים המסדירים את היחסים בין מדינות שאינן נמצאות במצב של עימות מזוין. במערכת הדינים הזאת קיימים שלושה עקרונות יסוד: עקרון ריבונות מדינת הדגל (שאינו בתחום הדיון של המאמר הזה); עקרון חופש השיט בלב ים שלפיו כל כלי שיט נהנה מחופש תנועה מלא במים בין־לאומיים; ועקרון המים הטריטוריאליים שלפיו בניגוד להסדר החל במים הבין־לאומיים, במים האלה אין חופש תנועה, והתנועה מותנית באישורה של המדינה החופית (בכפוף למקרים חריגים). לכללים היסודיים האלה יש כמה יוצאים מן הכלל שהבולט שבהם נוגע למצב של עימות מזוין; במצב כזה מאפשרים דיני הלחימה בים לצדדים לעימות להטיל מגבלות — הן בנוגע לכלי השיט של הצד האחר בעימות, והן בנוגע לכלי שיט ניטראליים.

…..

MSE Logo - ENיואל גוז'נסקי הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

פורסם לראשונה בירחון צבא ואסטרטגיה | כרך 4 | גיליון 2

לקריאת המאמר המלא, לחץ על הקישור הבא:

אירן – אמצעי אכיפה ומניעה ימיים מתחת לסף המלחמה