הודו מאמינה בכטב"מים

This post is also available in: English (אנגלית)

ההודים הבינו את החשיבות של כלי טיס בלתי מאוישים (כטבמים) למשימות של צבא והגנת המולדת. זרועות הביטחון השונות של הודו רכשו כטבמים מכמה דגמים בחברות ישראליות בעיקר התעשיה האווירית אבל הם רוצים עוד. 

כאמור הודו הבינה זה מכבר את התועלת הגלומה בכטב"מ בכל הקשור למבצעים צבאיים ולכן היא החלה בתהליך של רכישת המערכות הללו. הפוטנציאל של שוק הכטב"מ הוא אדיר, ולאחרונה מתאמצות מספר חברות מקומיות להציג מערכות משלהן.

הכוחות הצבאיים של הודו מפעילים כטב"מ מזה יותר מעשור. הודו, שבמשך זמן רב סבלה מ האילוצים שנבעו מהמגבלות הטכניות של התעשייה הביטחונית שלה ומהעיכובים הכרוניים בפרויקטים של ארגון המו"פ הביטחוני שלה (DRDO), נאלצה לייבא דגמי "מדף", בעיקר מישראל.

כיום, הודו מפעילה מל"טים טקטיים מדגם "סרצ'ר" ומל"טי MALE מדגם "הרון" מתוצרת ישראל. חיל האוויר ההודי רכש לאחרונה את מל"ט ה-"הארופ", אף הוא מתוצרת ישראל – העונה יותר להגדרה של כלי-טיס קרבי בלתי חמוש (UCAV) וצפוי להפוך למבצעי בעוד השנה .

גם הצי ההודי רכש מל"טי "הרון", שהתאימו לדרישות הפעילות ארוכת הטווח שלו בים הפתוח. בנוסף לכטב"מ אלה, חיל האוויר וצבא היבשה הכניסו לשימוש גם שני דגמים מפיתוח מקומי של ה-DRDO, "לאקשייה" ו-"נישאנט".

הכוחות הצבאיים של הודו מפעילים את המערכות הללו במסגרת מבצעים ולצורך ניהול מצבי אסון וסיוע לרשויות האזרחיות. כל הכטב"מ הנמצאים כיום ברשות צבא היבשה נשלטים ברמה המבצעית.

על פי כתב העת ההודי DEFENCE PROAC  אם ננתח את מלאי הכטב"מ הנוכחי שבידי הודו, ניתן בהחלט להסיק שהודו עושה מאמץ גדול להצליח במרוץ שתכליתו פיתוח כמות משמעותית של כטב"מ. מכיוון שהודו הבינה את חשיבות התפקיד שממלאים הכטב"מ כמכפיל כוח, במיוחד במשימות לחימה בטרור מעבר לגבול, במסגרת המאבק בחתרנות הפנימית ובאיום מצד תנועות מחתרתיות בעלות אוריינטציה קומוניסטית ההולך ומחמיר, היא הקצתה נתח משמעותי מתקציב הביטחון להגדלת הצי הזה.

בנוסף לרכישה ישירה נעשים גם מאמצי פיתוח מקומיים, למרות שאלה זכו עד כה להצלחה מוגבלת בלבד. בעבר, רק רשויות ממשלתיות כגון ה-DRDO )הרשות העיקרית המעורבת בפיתוח כטב"מ, המעבדה האווירונאוטית הלאומית (NAL), חברת (Hindustan Aeronautics Limited (HAL וחברת (Bharat Electronics Limited (BEL היו מעורבות בפיתוח כטב"מ עבור השירותים הביטחוניים. בכל הקשור להצלחות, עד כה ה-DRDO פיתח שני כטב"מ בלבד, המוכרים בשמות "לאקשייה" ו-"נישאנט", וכיום הוא עובד על כטב"מ MALE מקומי שכינויו Rustom ועל הכטב"מ לטווח קצר Pawan ו-Gagan, בעזרתה של התעשייה האווירית לישראל. בנוסף לכך נמצאות "בצנרת" תכניות פיתוח כטב"מ נוספות, כגון התכנית לפיתוח הכטב"מ AURA והתכניות לפיתוח כטב"מ סולארי.

לצד היוזמות הממשלתיות, גם המגזר הפרטי מגלה עניין רב בתכנון, פיתוח וייצור כטב"מ. העדרן של יכולות בתחום פיתוח הטכנולוגיות עיכב עד כה את תכניות הכטב"מ המקומיות של הודו. אחת הדרכים לשדרג את הטכנולוגיה ההודית היא באמצעות פיתוח משותף עם גורמים אחרים. ה-DRDO מפתח כרגע כטב"מ עצמאי למשימות תצפית, ובמקביל הוא מחפש שותף לפיתוח כטב"מ HALE המופעל באנרגיה סולארית.

מכיוון שהגופים שבבעלות הממשלה סיפקו עד כה פחות מכפי שהבטיחו, נראה שרכישות מגורמי חוץ הן שתהווינה את מקור האספקה העיקרי של הכוחות הצבאיים ההודיים בשנים הקרובות. וכך, למרות שתהליך הכנת התכניות לפיתוח מקומי של מל"טי-קרב מתקרב לסיום, הכוחות הצבאיים של הודו הוציאו בקשות שונות למידע / להצעות מחיר ליצרני חימוש מובילים בעולם, לקראת רכישת כטב"מ ומל"טי-קרב. אם נזכור את המכרזים שפורסמו לאחרונה על-ידי משרד ההגנה בעניין רכישת סוגים שונים של פלטפורמות כטב"מ, שוק הכטב"מ מבטיח הזדמנויות בהיקף של 2 עד 3  מיליארד דולר ארה"ב במהלך 10 השנים הבאות.

הודו הגיעה, ללא ספק, לשלב בו היא נדרשת להגדיל את רכש הכטב"מ. צבא היבשה ההודי לבדו מעונין לרכוש לפחות 1500 מערכות בלתי-מאוישות במהלך שלוש-ארבע השנים הקרובות, החל במזל"טים נישאים וכלה בכטב"מ לרום גבוה ושהייה ממושכת (HALE UAV). חיל האוויר ההודי זקוק למל"טי-קרב (UCAVs) ואילו הצי ההודי מתעניין בכטב"מ בעלי כנף סובבת ובמל"טי-קרב. עקב כך, בין הדרישות העיקריות שיציגו הכוחות הצבאיים של הודו יהיו "מל"ט מפציץ" ו-"מל"ט קרב". בהתחשב באופן בו נתפסים האיומים, סביר מאוד שברשותה של הודו יהיה צי של כ-21 מל"טי קרב/תקיפה תוך השנתיים הקרובות.