האם צריכה ישראל לצפות לאינתיפדה שלישית

This post is also available in: English (אנגלית)

inss מאת פרופ' זכי שלום

מבוא

צילום אילוסטרציה באדיבות דובר צה
צילום אילוסטרציה
באדיבות דובר צה"ל

הארועים האלימים האחרונים ביהודה ושומרון מעלים בישראל חששות כבדים מפני התפרצותה של אינתיפדה שלישית בשטחים. כידוע עד כה היו שתי אינתיפדות: הראשונה החלה בדצמבר 1987 והתבססה בעיקר על הפגנות עממיות נרחבות מלוות לעתים באירועי טרור אלימים. אינתיפדה זו זכתה למידה רבה של תמיכה בדעת הקהל העולמית ובמידה מסויימת – גם בדעת הקהל בישראל. היא הניעה זרמים של לחצים בינלאומיים ופנימיים על ההנהגה בישראל ללכת לתהליך מדיני מואץ וקונקרטי שהניב בסופו של דבר את הסכמי אוסלו. האינתיפדה השניה החלה בספטמבר 2000 ולבשה אופי של פעילות טרור רצחנית, בעיקר באמצעות פיגועי מתאבדים.

 משך תקופת זמן ארוכה למדי לא היתה למערכת הביטחון בישראל יכולת לתת מענה של ממש לפיגועי הטרור שהפילו קרבנות רבים הן בקרב האזרחים והן בקרב אנשי כוחות הביטחון וחיילי צה"ל. רק לאחר מבצע חומת מגן החלה להסתמן בהדרגה ובאיטיות תפנית ביכולת ההתמודדות של ישראל מול הטרור הפלסטיני. בשנים האחרונות ירד באורח דראסטי היקף ארועי הטרור. ניתן לקבוע כי כיום הוא אינו מהווה גורם משמעותי המשפיע על אורח החיים הסדיר של אזרחי ישראל.

הגורמים להתפרצויות האלימות

 מהתבטאויות של גורמים רשמיים בישראל ניתן ללמוד כי ההערכה הרווחת היא כי האירועים האלימים ההולכים ותופסים תאוצה ברחוב הפלסטיני נראים כמאורגנים על ידי גורמים ברשות. אם אכן כך הדבר, ארועים אלה נובעים מתמונת המצב הקשה אליה נקלעה הרשות הפלסטינית בשנים האחרונות, ובין מאפייניה:

 א.       העדר ממושך של תהליך מדיני. הקפאון בתהליך המדיני נמשך למעשה מאז נפילתה של ממשלת אולמרט – תקופה של למעלה מארבע שנים. לא זכורה תקופת זמן כל כך ארוכה של העדר תהליך מדיני כלשהו.

ב.       לא ניכר לחץ בינלאומי, ובעיקר אמריקני, על ממשלת ישראל לחזור ולהניע את התהליך המדיני. למעשה מאז תום תקופת ההקפאה בבניה שקיבלה עליה ממשלת נתניהו (ספטמבר 2010), ניכרת מגמה של הממשל האמריקני לפעול בהקשר זה בפרופיל נמוך מאוד.

ג.         גם בחברה הישראלית אין ניכרת מגמה משמעותית של פעילות המיועדת ללחוץ על ההנהגה בישראל להניע את התהליך המדיני.

ד.        העולם הערבי נמצא כיום במצב הקרוב לכאוס. מצרים וסוריה עסוקות במאבקי כוח פנימיים, הלובשים, בעיקר בסוריה, אופי של מלחמת אזרחים רצחנית.

התוצאה הכוללת של תמונת מצב זו היא שהסוגיה הפלסטינית נמצאת מזה שנים במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות של הקהיליה הבינלאומית. כל זאת כאשר הבניה בהתנחלויות נמשכת ללא הפרעה ובאורח מואץ למדי. בנסיבות אלה, מעריכה ההנהגה הפלסטינית כי היא, ורק היא, יכולה "לעשות משהו" כדי להציב שוב את הסוגיה הפלסטינית על סדר היום הבינלאומי.

הערכת תגובותיה האפשריות של ישראל

 הרושם הוא שההנהגה הפלסטינית מודעת היטב לכך שהיא מהלכת על חבל דק. יש לה אינטרס מובהק להרים את גובה הלהבות ולהסלים את המתיחות בשטח. עם זאת, בשום אופן אין לה אינטרס להביא לעימות חזיתי כולל עם ישראל. הצהרותיו של אבו מאזן שהאינתיפדה השניה הסבה נזקים כבדים לפלסטינים תשמש, להערכתנו, מעצור משמעותי בדרך להתפרצותה של אינתיפדה כוללת בשטחים.

 לנו נראה שההנהגה הפלסטינית מעריכה, במידה רבה של צדק, שלישראל אין כיום אינטרס להסלים את האירועים מול הפלסטינים, וכי היא תפעל ככל יכולתה כדי למנוע הסלמה בכיוון של עימות חזיתי עם הפלסטינים. נסיונה לאחר פעילותה האחרונה לקבלת הכרה באו"ם, לימד אותה, קרוב לוודאי, שיכולת התגובה של ישראל מול צעדים חד צדדייים של הפלסטינים, מוגבלת למדי. את ישראל ידריכו, קרוב לוודאי, השיקולים העיקריים הבאים:

א.      המצב הנוכחי של העדר תהליך מדיני משמעותי נוח למדי לממשלה הנוכחית. הוא מונע ממנה עימות חזיתי מול הממשל האמריקני ומבטיח את יציבות הממשלה. כל מאמץ להניע באורח אינטנסיבי את התהליך המדיני יצור סיכונים ליציבותה של הממשלה הנוכחית בישראל.

ב.      הגעתו הצפויה של הנשיא אובמה לארץ מעניקה משנה תוקף לרצונה של ממשלת ישראל למנוע הסלמה של האירועים מול הפלסטינים. מצב בו "השטח בוער" יחייב את הנשיא אובמה לנקוט מהלכים להרגעת השטח. על הפרק עשויות לעמוד תביעות ממשלת ישראל למחוות כלפי הרשות הפלסטינית, שיציבו את ההנהגה בישראל בפני דילמות קשות כפי שהיה בתקופה בה נתבעה ישראל להקפיא באורח מוחלט את הבניה ביהודה ושומרון.

ג.       על הפרק עומדים האיום האיראני והסורי, האמורים לעמוד בראש סדר העדיפויות של ישראל. בנסיבות אלה יש לישראל אינטרס מובהק להימנע מהסטת תשומת הלב מסוגיות אלה לעבר הבעיה הפלסטינית.

ד.      המגמה של ישראל להגיע להסדרת יחסיה עם תורכיה הגיעה, ככל שניתן להתרשם, לשלב קריטי למדי. לישראל אין אינטרס לסכן מהלך כזה על ידי הסלמת האירועים מול הפלסטינים.

ה.      המהלכים להרכבת הממשלה מחייבים את ראש הממשלה להבטיח ככל שניתן, רגיעה בשטח. מעבר לכך, בנסיבות הקיימות, ועד להקמת ממשלה יציבה, אין לראש הממשלה מנדט של ממש למהלכים קיצוניים מול הפלסטינים.

סיכום

האירועים האלימים בשבועות האחרונים ביהודה ושומרון מלמדים, להערכתנו, על תחושתה של ההנהגה הפלסטינית כי היא חייבת לנקוט צעדים מעשיים כדי להביא לכך שהסוגיה הפלסטינית תחזור למעמד בכיר בסדר העדיפויות של הקהיליה הבינלאומית. ההנהגה הפלסטינית מערכיה, קרוב לוודאי, שאין גורם אחר שיוכל לעשות את הנדרש כדי להשיג יעד זה. ככל שניתן להתרשם, ההנהגה הפלסטינית רוצה להגביר את המתיחות בשטח, אך בשום פנים אין לה ענין "לשבור את הכלים". היא גם מעריכה, במידה רבה של צדק, שגם לישראל אין כיום אינטרס להסלים את המתיחות, וכי היא תעשה ככל שניתן כדי להנמיך את גובה הלהבות. אם אכן תצליח הרשות לשלוט לאורך זמן על היקף המחאה, היא תוכל אולי לממש את יעדה – להגביר את הבולטות של הסוגיה הפלסטינית בזירה הריזורית והבינלאומית.

MSE Logo - inss* פרופ' זכי שלום הינו חוקר בכיר במכון בן גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב.