This post is also available in:
English (אנגלית)
פעילויות אוויריות מודרניות נהיות ארוכות יותר ויותר בשל מרחק, עלות וסיכון. מטוסי קרב נדרשים לפעול בעומק מרחבים אוויריים מאוימים, תוך התמודדות עם מערכי הגנה אווירית צפופים ולוחמה אלקטרונית מתקדמת. הארכת הטווח מחייבת בדרך כלל פריסה של מכליות תדלוק וכלי סיוע נוספים — מה שמגדיל את הפגיעוּת הכוללת. במקביל, הפעלת מטוסים מאוישים לכל משימת חישה או תקיפה הופכת ליקרה יותר ולמסוכנת מבחינה מבצעית.
דור חדש של כלי טיס קרביים בלתי מאוישים מתגבש כדי להתמודד עם חוסר האיזון הזה. התצורה העדכנית של רחפן ה־MQ-28, המכונה "הכנף הנאמנה", משקפת מעבר משלב ניסויי ליכולת מבצעית בת־פריסה. הכלי תוכנן לטוס לצד מטוסי קרב מאוישים, וכעת הוא עובר התאמות המאפשרות לו לשהות זמן רב יותר באוויר, לשאת חימוש בתאים פנימיים ולהסתגל במהירות למשימות שונות במסגרת פלטפורמה אחת.
על פי דיווח של Interesting Engineering, השינוי הבולט ביותר הוא מבני. הגרסה המעודכנת כוללת כנף גדולה יותר, המגדילה את קיבולת הדלק בכ־30% ומאריכה את טווח הפעולה. יכולת זו מאפשרת לרחפן ללוות מטוסי קרב למרחקים גדולים יותר, ללא תלות בכלי סיוע נוספים. שינוי משמעותי נוסף הוא שילוב תאי חימוש פנימיים. נשיאת טילים או חימוש מונחה־דיוק בתוך גוף המטוס מאפשרת לרחפן לתקוף או להגן על עצמו, תוך שמירה על חתימה נמוכה יותר בהשוואה לפלטפורמות חמושות חיצונית.
הפלטפורמה בנויה סביב עקרון המודולריות. חרטום הכלי ניתן להחלפה ומותאם לשילוב חבילות חישה שונות — ממערכות חיפוש ומעקב אינפרה־אדומות ועד מטעני לוחמה אלקטרונית. כך ניתן להגדיר את אותו כלי למשימות חישה, שיבוש, סימון מטרות או סיוע תקיפה, בהתאם לצורך המבצעי. הארכיטקטורה הבסיסית נועדה לקלוט מטענים חדשים ללא תכנון מחדש משמעותי, ולאפשר שדרוגים מהירים עם שינוי הדרישות.
ניסויים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שהקונספט חורג מעבר לשלב התאורטי. במסגרת ניסויים מתואמים, הכלי הבלתי מאויש פעל לצד מטוסי קרב מאוישים ופלטפורמות פיקוד אוויריות, ואף השתתף בשיגורי טילים חיים כחלק ממבנה רשת־מרושת. הדגמות אלו מדגישות את ייעודו כמכפיל כוח — ולא כנכס עצמאי הפועל לבדו.
מנקודת מבט ביטחונית, מטוסי קרב שיתופיים נותנים מענה למספר אתגרים מרכזיים. הם יכולים לספוג סיכון בסביבות עתירות איום, להרחיב את כיסוי החיישנים ולהגדיל את כמות החימוש הזמינה למבנה אווירי — מבלי להוסיף טייסים לתא הטייס. בנוסף, הם נתפסים כדרך ברת־קיימא יותר לייצר "מסה" באוויר, כהשלמה למטוסי קרב מתקדמים ולא כתחליף להם.
ככל שחילות אוויר מסתגלים לטווחים ארוכים יותר ולשמיים מאוימים יותר, רחפני "כנף נאמנה" הופכים לרכיב מרכזי באופן שבו מעוצבת עוצמה אווירית עתידית — פחות סביב פלטפורמות בודדות, ויותר סביב צוותים מחוברים של כלי טיס מאוישים ובלתי מאוישים הפועלים יחד.
