This post is also available in:
English (אנגלית)
ביצוע פעולות אוויריות מנושאות מטוסים הולכת ונהיית מוגבלת יותר ויותר בשל סוגיית הטווח. ככל שמטוסי התקיפה נעשים מתקדמים יותר והמשימות מתבצעות במרחקים גדולים יותר מהנושאת, חלק הולך וגדל משטח הסיפון ומשעות הטיסה מוקדש למטוסי תדלוק מאוישים — במקום לפלטפורמות לחימה. מצב זה מצמצם את הגמישות המבצעית ומפחית את מספר מטוסי הקרב הזמינים למשימות הקו הראשון.
מערכת בלתי מאוישת חדשה נועדה להקל על צוואר הבקבוק הזה. ניסויי הסעה על המסלול שנערכו לאחרונה לכלי ה־MQ-25 Stingray סימנו אבן דרך משמעותית בפיתוח רחפן תדלוק אווירי ימי, המיועד לפעול לצד מטוסים מאוישים. במהלך הניסויים הכלי נע על המסלול בכוחות עצמו, תחת שליטה אוטונומית מלאה, ואישר את תקינות מערכות הליבה לקראת שלב ניסויי הטיסה. אף שהרחפן טרם המריא בתצורתו המבצעית, ניסויי הקרקע מהווים שלב חיוני בדרך לשילובו המלא בכנף האווירית של נושאות המטוסים.
רחפן התדלוק תוכנן מראש לביצוע משימות אספקת דלק למטוסים הממריאים מנושאת מטוסים, תוך שחרור פלטפורמות מאוישות מתפקיד זה. נטילת משימות התדלוק השגרתיות מאפשרת למטוסי קרב ותקיפה להתמקד בלחימה, סיור ואיסוף מודיעין. התכנון נשען על דרישות ימיות מוקדמות לכלי טיס בלתי מאויש המתאים לפעולה מנושאת מטוסים, ומדגיש סיבולת, תאימות לסיפון ויכולת פעולה אוטונומית אמינה בסביבה ימית תובענית.
על פי דיווח של Interesting Engineering, למרות שהגרסה המבצעית הראשונה טרם ביצעה טיסה, אב־טיפוס מוקדם כבר הוכיח את היתכנות הרעיון. בשנת 2021 השלים אותו כלי את תדלוק האוויר האוטונומי הראשון בעולם של כלי טיס אחר, והוכיח כי מערכות בלתי מאוישות מסוגלות לבצע בבטחה אחת המשימות המורכבות ביותר בתעופה הימית. המאמץ הנוכחי בונה על הישגים אלו, ומעביר את הפרויקט משלב ניסויים ניסיוניים לתצורה מבצעית המתאימה לשימוש שוטף מנושאות מטוסים.
מעבר למשימת התדלוק, התוכנית נתפסת כאבן דרך לקראת שילוב רחב יותר של תעופה בלתי מאוישת בים. הכלי מתוכנן לפעול מנושאות מטוסים תוך שימוש במערכות השיגור והנחיתה הקיימות, ובכך לסייע בגיבוש נהלים ובהגברת האמון בפלטפורמות בלתי מאוישות עתידיות בסביבה זו.
הארכת טווח הפעולה של מטוסים מבוססי נושאת מטוסים מגדילה את ההישג המבצעי ומפחיתה את הסיכון לטייסים המבצעים משימות סיוע. היא גם תומכת בתפיסות פעולה ימיות מבוזרות וגמישות יותר, במיוחד בתרחישים שבהם נושאות מטוסים נדרשות לפעול ממרחקים גדולים מאזורים מאוימים. עם הזמן, הניסיון שיצטבר מהפעלת מכלית אווירית בלתי מאוישת צפוי להשפיע על תפקידי עתיד של מערכות אוטונומיות נוספות, לרבות סיור ותקיפה.
למרות עיכובים בלוחות הזמנים של ניסויי הטיסה, התוכנית נותרת מרכיב מרכזי במאמצי המודרניזציה של התעופה מנושאות מטוסים, עם יכולת מבצעית ראשונית הצפויה לאחר השלמת ניסויי הטיסה והאינטגרציה המלאה עם הנושאות.
