This post is also available in:
English (אנגלית)
לוחמת השריון הכבדה נכנסת לתקופת מעבר. טנקי מערכה ראשיים ותיקים עדיין קטלניים, אך הם ניצבים בפני אתגרים הולכים וגוברים: אמצעי נ"ט מדויקים, רחפנים, שדה קרב רווי חיישנים, והעומס הלוגיסטי הכרוך בהפעלת מערכי שריון גדולים. השאלה העומדת כיום בפני צבאות מודרניים אינה רק עד כמה שריונו של הטנק עבה, אלא עד כמה הוא מסוגל לשרוד, לנוע ולהילחם כחלק מכוח מחובר ורב־זירתי.
מדגים טכנולוגי שנחשף לאחרונה מספק הצצה לאופן שבו צבא אחד מתכוון להתמודד עם האתגר. קונספט ה־M1E3 מהדור הבא מייצג ניתוק משמעותי מגרסאות האברמס הקודמות, ומתמקד פחות בשדרוגים הדרגתיים ויותר בשינוי מערכתי. אף שעדיין לא מדובר באב־טיפוס מבצעי, המדגים מציג כיווני תכנון שנועדו לעצב את עתיד השריון הכבד.
על פי דיווח של 1945, אחד השינויים המשמעותיים ביותר נוגע להגנת הצוות. הטנק מאמץ צריח בלתי מאויש בשילוב טען אוטומטי, מצמצם את הצוות לשלושה אנשי צוות ומעביר אותם לתא ממוגן בגוף הטנק. תצורה זו מפחיתה את הסיכון לאובדן קטסטרופלי במקרה של פגיעה בצריח, ומאפשרת לבודד את התחמושת מאחורי שכבות שריון ומנגנוני הפחתת הדף. השרידות נתפסת כאן כרב־שכבתית: הימנעות מגילוי, יירוט איומים נכנסים, מניעת חדירה, והמשך לחימה גם לאחר פגיעה.
גם הניידות והאחזקה עוברות חשיבה מחודשת. הטנק נפרד ממנוע הטורבינה הגזית של האברמס ועובר למערכת הנעה היברידית דיזל־חשמלית בהספק של כ־1,000 כוחות סוס. מהלך זה נועד להתמודד עם צריכת הדלק הגבוהה — אחת מנקודות התורפה הוותיקות של האברמס. מערכת מתלים הידרופנאומטית חדשה צפויה להפחית משקל ונפח ביחס למוטות פיתול קונבנציונליים, לשפר את עבירות השטח ולייעל את ניצול המרחב הפנימי.
הנקודה שבה הקונספט באמת מבדל את עצמו היא המודעות המצבית. הטנק נתפס כצומת בתוך "רשת הרג" (kill web) רחבה יותר, המשלבת חיישנים שעל הכלי עם נתונים חיצוניים מכלי טיס בלתי מאוישים ופלטפורמות נוספות. מכ"ם נגד־רחפנים, עמדות נשק נשלטות מרחוק וארכיטקטורה מוגדרת־תוכנה נועדו לאפשר שדרוגים רציפים ככל שהאיומים מתפתחים. במקום להילחם כיחידה מבודדת, הטנק מתוכנן לחוש, לשתף מידע ולפעול כחלק ממערך מרושת.
מנקודת מבט ביטחונית, הגישה הזו משקפת שינוי רחב יותר בלוחמת השריון. תכנונים מקבילים מדגישים שרידות צוות, אוטומציה ופעולה מרושתת, אך אופן היישום והיכולת להרחיב את הייצור הם גורמים מכריעים. יעילותו של טנק תלויה יותר ויותר לא רק במפרט הטכני שלו, אלא גם ביכולת לייצרו, לשדרגו ולתמוך בו באופן אמין בעימות מתמשך.
בשלב זה, הטנק נותר חזון מוקדם ולא מערכת נשק מוגמרת. הצלחתו תיבחן ביכולתם של הרעיונות הללו להתממש לפלטפורמה משולבת, בשלה לפריסה מבצעית. עם זאת, דבר אחד ברור: טנקי המערכה של העתיד מתוכננים פחות כ"לוחמים בודדים" ויותר כמערכות לחימה דיגיטליות מחוברות, שנועדו לפעול בשדה קרב מורכב ומקושר יותר מאי פעם.
