This post is also available in:
English (אנגלית)
מערכי ההגנה האווירית מעוצבים יותר ויותר בהתאם לאיומים מולם הם ניצבים. רחפנים איטיים בעלי מדחף קלים יחסית לגילוי וליירוט לאחר שהמגינים מתאימים את החיישנים והטקטיקות שלהם. התאמה זו כבר התרחשה באוקראינה, שם הגנה אווירית רב־שכבתית ואמצעי לוחמה אלקטרונית צמצמו את יעילותם של רחפני תקיפה ארוכי־טווח מהדור הקודם. בתגובה, התוקפים מחפשים דרכים להשיב לעצמם מהירות, טווח וחוסר צפיות.
גרסה שנצפתה לאחרונה של רחפן התקיפה החד־כיווני "גראן" משקפת את השינוי הזה. הדגם העדכני מחליף את מנוע הבוכנה הסטנדרטי במנוע סילון קטן, והופך את הרחפן לפלטפורמת תקיפה מהירה וקשה יותר ליירוט. מקורות אוקראיניים מדווחים כי גרסת הסילון, המכונה לעיתים "גראן 5", כבר הופעלה בתקיפות משולבות בתחילת 2026 — סימן להתרחקות מתכנונים איטיים וזולים בלבד.
על פי דיווח של Interesting Engineering, השינוי המרכזי הוא בהנעה. הרחפן מונע במנוע טורבו־סילון JT80, המספק דחף גבוה משמעותית לעומת המנועים ששימשו בגרסאות קודמות. העלייה במהירות מקצרת את זמני התגובה של מערכות ההגנה האווירית ומקשה על יירוט באמצעות אמצעים קצרי־טווח המותאמים למטרות איטיות יותר. הערכות ראשוניות מצביעות על טווח מבצעי של כ־1,000 ק"מ — שמירה על יכולת תקיפה ארוכת־טווח למרות צריכת הדלק הגבוהה יותר של מנועי סילון.
גם המבנה האווירודינמי השתנה. במקום תצורת כנף דלתא משולבת, שאפיינה עיצובים קודמים המבוססים על משפחת שאהד, הדגם החדש כולל גוף גלילי קונבנציונלי יותר עם כנפיים ישרות ומייצב אופקי. אנליסטים מציינים כי תצורה זו דומה לרחפני מטרה או תקיפה סילוניים מוקדמים, ומציעה יעילות אווירודינמית טובה יותר במהירויות גבוהות — תוך שמירה על תת־מערכות משותפות כדי לפשט את הייצור.
מבחינה פנימית, הרחפן ממשיך להסתמך על שילוב של רכיבים צבאיים ומסחריים. הניווט מתבצע באמצעות יחידת הנחיה לוויינית שכבר נראתה במערכות רוסיות שונות, בעוד שמעקב ותקשורת עושים, על פי הדיווחים, שימוש בחומרה מסחרית ובמודמים סלולריים. הגישה ההיברידית הזו מצביעה על אבולוציה הדרגתית ולא על תכנון מאפס.
אחת ההתפתחויות המשמעותיות יותר היא התכנון המדווח לשיגור הרחפן מכלי טיס. תרשימים שפרסמו מקורות אוקראיניים מציגים מטוסי תקיפה הנושאים את הרחפן מתחת לכנף. שיגור מהאוויר מאריך את הטווח, מאפשר תקיפה מצירים בלתי צפויים ומפחית את התלות בתשתיות שיגור קרקעיות. הוא גם מאפשר תיאום הדוק יותר עם אמצעי תקיפה נוספים.
ה"גראן" מונע־הסילון מדגיש כיצד לוחמת הרחפנים מסלימה. מערכות תקיפה בלתי מאוישות מהירות יותר מטשטשות את הגבול בין טילי שיוט לרחפנים מתכלים, ומאלצות את המגינים להשקיע יותר משאבים בכל יירוט. אם תתווסף גם יכולת שיגור מהאוויר ואף טילי אוויר־אוויר להגנה עצמית, פלטפורמות אלה עשויות לסבך עוד יותר את תכנון ההגנה האווירית. המגמה מצביעה על מערכות בלתי מאוישות שאינן עוד כלי הצפה זולים בלבד, אלא אמצעי לחימה מתקדמים ההולכים ונבנים כדי לשרוד במרחב אווירי מאוים.
