This post is also available in:
English (אנגלית)
מנהלי אבטחת מידע נכנסים לשנת 2026 כשהם מתמודדים עם בעיה מוכרת — אך כזו שהשתנתה מהיסוד. משטח התקיפה ממשיך להתרחב עם אימוץ שירותי ענן, מכשירים מחוברים ובינה מלאכותית, בעוד יריבים מאמצים אוטומציה בקצב חסר תקדים. מערכי ההגנה הסטנדרטיים נמצאים תחת לחץ לא משום שאיבדו רלוונטיות, אלא משום שהם מתקשים להדביק את קצב האיומים — שמתפתחים בתוך שניות ולא ימים.
בתגובה, מנהלי אבטחת המידע (CISO) מעצבים מחדש את סדרי העדיפויות סביב חוסן, שליטה ואוטומציה חכמה. הגנת נתונים נותרת אבן היסוד. מידע רגיש זורם כיום לא רק דרך מערכות IT קלאסיות, אלא גם דרך מודלים של בינה מלאכותית, פלטפורמות צד שלישי וכלים המופעלים ביוזמת עובדים. אבטחת המידע הזה מחייבת ממשל ברור יותר, מדיניות שימוש מחמירה ותיאום הדוק בין צוותי האבטחה ליחידות העסקיות — כדי להבין היכן המידע באמת מעובד ונחשף.
על פי דיווח של CSO, הבינה המלאכותית ניצבת בלב השינוי. מנהלי אבטחה נערכים למתקפות מונעות־AI המסוגלות לייצר קמפייני פישינג, לנצל חולשות ולהתאים טקטיקות מהר יותר מכפי שמגינים אנושיים יכולים להגיב. במקביל, הם משלבים בינה מלאכותית בתוך מערכי האבטחה שלהם. גילוי אוטומטי, תגובה אוטומטית ובקרת גישה חכמה הופכים להכרחיים ככל שזמני התגובה מתקצרים מדקות למילישניות. ארגונים רבים נעים לעבר סוכני אבטחה אוטונומיים, המסוגלים לשלול הרשאות, לבודד מערכות או לחסום איומים — ללא המתנה לאישור אנליסט.
עם זאת, הבינה המלאכותית מביאה עמה גם סיכונים חדשים. שימוש לא מאושר או נטול ממשל מספק ב־AI, המכונה לעיתים "Shadow AI" , הפך לדאגה מרכזית. עובדים המפעילים מודלים חיצוניים או סוכנים אוטונומיים מחוץ לתהליכים המאושרים עלולים ליצור צינורות נתונים בלתי נראים, ולחשוף קניין רוחני ומידע מפוקח. במקום לאסור כלים אלה באופן גורף, מנהלי אבטחת המידע מתמקדים ביצירת נראות, בהדרכה ובהטמעת ממשל AI מאובטח כבר משלב התכנון.
ניהול זהויות והרשאות הוא תחום נוסף הזוכה לתשומת לב מחודשת. ככל שארגונים מפעילים סוכני AI לצד משתמשים אנושיים, נדרש לנהל זהויות מכונה באותה רמת קפדנות כמו זהויות אנושיות. עקרונות של "אפס אמון", אימות חזק יותר והגבלות הרשאה הדוקות הופכים לבלתי ניתנים לוויתור.
מנקודת מבט של ביטחון וביטחון פנים, סדרי עדיפויות אלה משקפים מקרוב את האתגרים ברמה הלאומית. תשתיות קריטיות, קבלני ביטחון וסוכנויות ממשלתיות ניצבים בפני אותם איומים מונעי־AI, המוחרפים על ידי מתיחויות גיאופוליטיות ופעילות סייבר של מדינות. חוסן קיברנטי אינו מתמצה עוד בהתאוששות לאחר תקרית; הוא כולל גם שמירה על רציפות תפקודית בזמן משבר, ניהול שיבושי שרשרת אספקה והתמודדות עם דיסאינפורמציה — כגון מתקפות דיפ־פייק (deep-fake).
במבט קדימה, מנהלי אבטחת מידע מתייחסים לאבטחת סייבר פחות כאל פונקציה טכנולוגית ויותר כאל תחום אסטרטגי. המיקוד לשנת 2026 אינו במרדף אחר כל איום חדש, אלא בבניית מערכות המסוגלות להסתגל, להגיב אוטומטית ולהתאושש במהירות — בסביבה שבה מהירות, תבונה ואי־וודאות מגדירות את שדה הקרב הדיגיטלי.
