This post is also available in:
English (אנגלית)
מבצעי אוויר מודרניים הופכים לצפופים ומסוכנים יותר ויותר. מערכי הגנה אווירית מתקדמים, חיישנים ארוכי־טווח ועלויות הולכות וגדלות של כלי טיס מאוישים הופכים כל גיחת טיסה להימור מחושב. עבור כוחות פריסה קדמית, האתגר ברור במיוחד: כיצד להפעיל כוח אווירי, לאסוף מודיעין ולהשיג אפקטים מבצעיים — מבלי לחשוף טייסים לאזורים המסוכנים ביותר במרחב אווירי מאוים.
כדי לתת מענה לפער הזה, חיל הים של ארצות הברית מתקדם לעבר פיתוח רחפן קרבי שיתופי משלו. החיל בחר בפלטפורמה בלתי מאוישת חמקנית המבוססת על שלדת ה־XQ-58 Valkyrie כ"טייס משנה נאמן" (loyal wingman) ראשונה, מה שמסמן שינוי באופן שבו תעופה מתכננת לפעול לצד מטוסים מאוישים. במקום לפעול כרחפן עצמאי, המערכת מיועדת לטיסה עצמאית או לפעולה משולבת עם מטוסי קרב מאוישים, תוך חלוקת הנטל של חישה, תקיפה ושרידות.
הפתרון משלב כלי טיס בלתי מאויש מוכח עם אוטונומיה ממוקדת־משימה. הפלטפורמה מספקת רחפן המשוגר באופן קונבנציונלי, כשיר לפעולה ממסלולים, בעל תאי מטען פנימיים ועיצוב בעל חתימה נמוכה. מעבר לכך, היא מספקת ערכת משימה מתקדמת משלבת חיישנים ויכולות מוגדרות־תוכנה, המאפשרות לכלי להפעיל אפקטים קינטיים ולא־קינטיים כאחד. תוכנת אוטונומיה בארכיטקטורה פתוחה מאפשרת לרחפן לנהל משימות רבות בעצמו, להפחית את העומס על הטייסים — ועדיין לאפשר שליטה אנושית בעת הצורך.
על פי דיווח של NextGenDefense, מבחינת ביצועים הכלי מותאם לגמישות מבצעית גבוהה. הוא מונע במנוע טורבו־מניפה המספק דחף של כ־907 ק"ג, ומסוגל להגיע למהירויות תת־קוליות גבוהות, לפעול בגובה רב ולשאת כמה מאות קילוגרמים של מטען בתאים פנימיים. התכנון המודולרי מאפשר התאמה לערכות משימה שונות — מאיסוף מודיעין ועד תמיכה בתקיפה — וכן שילוב מערכות חיצוניות על הכנפיים במידת הצורך. חשוב במיוחד לפעילות חיל הנחתים: הכלי מתוכנן לפעול מאתרים מאולתרים או מינימליים, ולא להסתמך רק על בסיסי אוויר מרכזיים.
קונספט טייס-המשנה הנאמן נועד להאריך טווח פעולה תוך הפחתת סיכון. באמצעות דחיפת פלטפורמות בלתי מאוישות אל האזורים המאוימים ביותר, יכולים מפקדים לשמר נכסים מאוישים ובמקביל להמשיך ולהפעיל לחץ על היריב. רחפנים מסוג זה יכולים לשמש כצמתי חישה, כפיתיונות, כממסרי תקשורת או כפלטפורמות תקיפה — ולהקשות על תכנון היירוט וההגנה של האויב.
התוכנית מציבה את חיל הים האמריקאי לצד זרועות נוספות המאמצות תפיסת מטוסי קרב שיתופיים, אך עם דגש ייחודי על פריסה קדמית וגמישות. ככל שהלחימה האווירית מתפתחת לעבר מבנים משולבים של מערכות מאוישות ובלתי מאוישות, פלטפורמות מסוג זה צפויות להפוך לחלק שגרתי מייצור הכוח האווירי. במקום להחליף את הטייסים, טייס-המשנה הנאמן נועדה להקשות על איתורם, לשפר את תמונת המצב שלהם — ולהפוך אותם ליעילים יותר בשמיים עוינים ומאתגרים יותר ויותר.
