This post is also available in:
English (אנגלית)
דמיינו תרחיש מבצעי קריטי: בשדה הקרב העתידי, נחיל כטב"מים אוטונומיים נדרש לנתח מידע בזמן אמת, לזהות איומים מתפתחים ולקבל החלטות מורכבות בשברירי שנייה. היכולת הזו תלויה לחלוטין באלגוריתמים מתקדמים של בינה מלאכותית, אשר מתפתחים בקצב מסחרר במגזר הפרטי. אלא שכאן, במרחב שבין חדשנות פורצת דרך לצורך מבצעי בוער, נוצר פער מדאיג. מערכות הרכש הביטחוני הקונבנציונליות, עם מחזורי פיתוח ארוכים ומנגנוני אישור מסורבלים, מתקשות להדביק את הקצב. התוצאה היא פער טכנולוגי מתרחב, המאיים על עליונותן של מעצמות ביטחוניות אל מול אתגרים אסימטריים ואיומים טכנולוגיים מתפתחים.
על פי דיווח של Broadband Breakfast, פער זה, המכונה "פער פריסה" (deployment gap), הוא הלב הפועם של הדיון שהתקיים בוושינגטון, בו קראו בכירי תעשיית הביטחון להרחיב באופן משמעותי את השימוש בבינה מלאכותית ולעדכן את מדיניות הרכש הפדרלית. מדובר במהפכה תפיסתית: אם בעבר מנועי החדשנות הגדולים היו גופי המחקר והפיתוח הממשלתיים או תאגידי ענק ביטחוניים, הרי שהיום כוח המניע העיקרי לחדשנות טכנולוגית, בפרט בתחומי ה-AI, מגיע משוקי ההון הפרטיים ומסטארט-אפים זריזים. כלים מבוססי בינה מלאכותית, הנעים מניתוח חכם של נתוני מודיעין ממקורות גלויים (OSINT), דרך פתרונות תחזוקה חזויה למערכות לחימה מורכבות, ועד למערכות אוטונומיות המסוגלות לתמרן ולתקשר באופן עצמאי – כל אלה מתפתחים בקצב שאין לו אח ורע בהיסטוריה. אולם, היכולת של המגזר הביטחוני להעריך, לרכוש ולהטמיע את הכלים הללו במהירות ובאופן רציף, נתקלת בקשיים משמעותיים, ומותירה פוטנציאל מבצעי עצום שאינו ממומש.
ההכרה כי המגזר הביטחוני אינו יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור הובילה להתחזקות מעורבותם של גורמי הון סיכון בזירת הביטחון. הביטחון הלאומי תלוי ביכולת של הסוכנויות השונות להעריך ולאמץ כלים מבוססי בינה מלאכותית "כפי שהם מתפתחים"; קביעה זו אינה עניין של מה בכך, היא מצביעה על שינוי פרדיגמטי מהותי. במקום לרכוש מערכות "קפואות" שפותחו במשך שנים רבות, נדרשת יכולת להטמיע שדרוגי תוכנה וחומרה באופן מתמיד, בדומה למודל הפיתוח ב-Silicon Valley. המשמעות היא לא רק מתן תקציבים, אלא פיתוח מנגנוני רכש גמישים, מסגרות משפטיות ורגולטוריות חדשניות שיאפשרו אינטגרציה מהירה ובטוחה של טכנולוגיות המתפתחות בקצב מהיר במיוחד, תוך מענה לאתגרי אבטחת מידע וסייבר מורכבים.
הגישה החדשה, הנתמכת על ידי שוקי הון פרטיים, מאפשרת לא רק מימון מהיר יותר של חדשנות, אלא גם מעודדת מודלים של "שימוש כפול" (Dual Use), בהם טכנולוגיות שפותחו במקור לשוק האזרחי יכולות למצוא יישומים קריטיים במגזר הביטחוני. לדוגמה, יכולות עיבוד תמונה מתקדמות שפותחו עבור רכבים אוטונומיים או פלטפורמות סטרימינג, יכולות להיות מותאמות במהירות לזיהוי מטרות או ניטור גבולות.
המהלך הזה מבטיח את שמירת היתרון הטכנולוגי ומאפשר למדינות להגיב ביעילות לאיומים גלובליים משתנים, תוך ניצול מיטבי של משאבים והאצת קצב ההתחדשות הטכנולוגית שכה הכרחית לשדה הקרב המודרני ולביטחון העתידי.
