This post is also available in:
English (אנגלית)
טנקי מערכה מודרניים תוכננו להתמודד עם איומים המגיעים מהחזית ומהצדדים. כיום, הנחת יסוד זו כבר אינה תקפה. רחפני תצפית ותקיפה זולים מסוג תצוגת גוף ראשון וחימושים משוטטים הפכו את החלק העליון של כלי רכב משוריינים למטרה מועדפת, תוך ניצול אזורים שמעולם לא נועדו לספוג פגיעה ישירה. בעימותים האחרונים, שינוי זה הוביל לאבדות כבדות גם בקרב שריון מוגן היטב.
תיעוד חדש מסוף חודש דצמבר מצביע על כך שצבא דרום קוריאה מגיב באופן פעיל לאתגר. תמונות מתרגיל שריון מציגות טנקי מערכה "K2 בלאק פנתר" הפועלים עם מבני כלוב מאולתרים נגד רחפנים, המותקנים מעל הצריח. הטנקים נראים משתתפים באימוני ירי חי, מה שמעיד כי ההתאמה נבחנת בתנאים מבצעיים מציאותיים — ולא כניסוי סטטי בלבד.
על פי דיווח של Interesting Engineering, המבנה שהוסף מזכיר את מה שמכונה כיום "כלוב הגנה": סריג מלבני הבנוי ממסגרות מתכת מרותכות ולוחות רשת. הכלוב, המותקן מעל גג הצריח, יוצר מרווח בין האיום המתקרב לבין השריון הראשי של הטנק. מרווח זה נועד לשבש או לגרום להפעלה מוקדמת של חומרי נפץ המוטלים מרחפנים או של חימושי תקיפה מלמעלה, לפני שהם מגיעים לאזורים קריטיים.
חשוב לציין כי נראה שהעיצוב ממזער פגיעה בתפקוד הליבה של הטנק. אזורים פתוחים מאפשרים לתותח החלק־קדח בקוטר 120 מ"מ להתרומם ולהסתובב כרגיל, בעוד שחיישנים, אמצעי תצפית וציוד המותקן על גג הצריח נותרים נגישים. הכלוב אינו משנה את מבנה הגוף, מערכת המתלים או מרווח הגחון, מה שמרמז כי ניתן להוסיפו מבלי לפגוע בניידות או לדרוש שינויים מבניים ברכב.
עבור מתכנני ביטחון, התאמה מסוג זה משקפת בחינה מחודשת רחבה יותר של שרידות השריון. ה־K2 הוא טנק דור רביעי מתקדם, המצויד במערכות בקרת אש מתקדמות, אמצעי הגנה אקטיביים וצוות מצומצם של שלושה לוחמים — ואף על פי כן, גם פלטפורמות כאלה חשופות כיום לאיומים אוויריים זולים. הוספת כלוב פשוט, נשלף וזול יחסית, מציעה דרך מהירה לשפר את ההגנה, במקביל להבשלת פתרונות נגד־רחפנים ארוכי טווח.
בתרגיל נצפו מספר טנקים המצוידים בכלובים לאורך קו הירי, כולל אחד שתועד ברגע הירי עם הבזק לוע גלוי — נתון המחזק את הרושם שמדובר בניסוי מתואם ברמת יחידה. הצוותים בוחנים ככל הנראה כיצד משפיע המבנה הנוסף על שדה הראייה, המודעות המצבית וההתנהלות השוטפת במהלך אימונים קרביים.
הניסוי הדרום־קוריאני משקף מגמה עולמית שהאיצה מאז המלחמה באוקראינה, שבה צבאות אימצו שריון סריג מאולתר כדי להתמודד עם איום הרחפנים. אף שכלובים מסוג זה אינם פתרון מושלם, הם מהווים תגובה פרגמטית לשדה איומים משתנה במהירות — פשרה בין אי־נוחות מסוימת לבין שיפור השרידות מול תקיפות המגיעות כיום מלמעלה.
