רחפנים שלא צריכים לנחות: אנרגיה בלייזר משנה את כללי המשחק

This post is also available in: English (אנגלית)

אחת המגבלות המרכזיות של הפעלת כלי טיס בלתי מאוישים היא משך השהייה באוויר. גם הרחפנים היעילים ביותר נאלצים בסופו של דבר לנחות או לחזור לבסיס לצורך תדלוק או טעינה, מה שיוצר פערי כיסוי ומגביל את משך הזמן שבו חיישנים יכולים להישאר מעל אזור משימה. במשימות הדורשות נוכחות רציפה — כגון סיור רחב־היקף או ממסר תקשורת — מגבלה זו מחייבת לוגיסטיקה מורכבת או הפעלה של מספר כלי טיס המתחלפים באותו מרחב אווירי.

מערכת חדשה להעברת אנרגיה באמצעות לייזר מבקשת להסיר את המגבלה הזו, באמצעות אספקת חשמל ישירות לכלי טיס בזמן טיסה. המערכת, שפותחה במסגרת תוכנית הנתמכת בידי הצבא האמריקאי, עושה שימוש בלייזר קרקעי רב־עוצמה המשדר אנרגיה דרך האוויר אל מקלט המותקן על גבי כלי הטיס. ניסויים שנערכו לאחרונה אישרו כי המערכת מסוגלת להעביר אנרגיה בבטחה ובדיוק לפלטפורמות אוויריות הפועלות בגבהים של עד כ־1,524 מטרים.

על פי דיווח של Interesting Engineering, בלב המערכת נמצא משדר לייזר אוטונומי, שתוכנן לפריסה ניידת וקדמית. המשדר משלב תוכנת בקרת אלומה עם חומרה המסוגלת להפיק הספק גבוה ורציף לאורך זמן. במהלך הניסויים הודגמה יכולתו לעקוב בדיוק אחר מטרה אווירית ידידותית ולשמור על אלומת אנרגיה יציבה גם כאשר כלי הטיס נמצא בתנועה. תוכנת הבקרה פיקחה על התהליך בזמן אמת והתחברה למערכות השליטה ברחפנים ולתשתיות אספקת החשמל הקרקעיות הקיימות.

רחפנים בעלי שהייה ממושכת הם מרכיב מרכזי בפעילות מבצעית מודרנית, במיוחד באזורים שבהם אפשרויות הביסוס מוגבלות או נתונות לאיום. מערכת המסוגלת לטעון רחפנים באוויר יכולה לתמוך במשימות מודיעין, תצפית וסיור ארוכות־טווח, מבלי להסתמך על מסלולי המראה, מטוסי תדלוק או נחיתות תכופות. הפיתוח מתבצע במסגרת תוכנית PTROL-UAS, הנתמכת בין היתר בידי פיקוד המרכז של ארצות הברית, וממחיש את העניין בהארכת משך הפעולה של רחפנים בסביבות מבצעיות.

בצד כלי הטיס, המערכת עושה שימוש במקלט קומפקטי במשקל של כ־2.7 קילוגרמים. המקלט קולט אנרגיית לייזר בלתי נראית וממיר אותה לחשמל, המשמש לטעינת הסוללות שעל סיפון הרחפן. מודול בקרה משולב אוסף נתוני טלמטריה ומשדר אותם חזרה לתחנת הקרקע, ובמקביל תומך בפיתוח עתידי של קישורי נתונים אופטיים בין האוויר לקרקע.

הטכנולוגיה משולבת כעת בכלי הטיס הבלתי מאויש K1000ULE, פלטפורמה בעלת שהייה ארוכה במיוחד המיועדת למשימות של הצי וחיל היבשה האמריקאיים, שבהן נדרשת נוכחות מתמשכת וגישה לתשתיות תדלוק סטנדרטיות מוגבלת. לאחר שרוב בדיקות הרכיבים ותתי־המערכות הושלמו, השלב הבא הוא ניסויי טיסה משולבים מלאים, המתוכננים לתחילת 2026. ניסויים אלו צפויים להדגים טעינה רציפה במהלך הטיסה — ולקרב את רעיון השהייה הכמעט בלתי מוגבלת באוויר לשימוש מעשי.