This post is also available in:
English (אנגלית)
חילות אוויר מודרניים נמצאים תחת לחץ גובר להסתגל במהירות לשדה קרב שבו מערכות בלתי מאוישות מתפתחות בקצב מהיר בהרבה ממחזורי הרכש הצבאיים הסטנדרטיים. רחפנים מסחריים זולים, גמישים וזמינים כמעט לכל דורש, בעוד שמערכות צבאיות ייעודיות רבות נותרות יקרות, כבדות ואיטיות לשינוי. הפער הזה דוחף מפקדים לחפש דרכים חדשות להתנסות, לבצע איטרציות ולהכניס יכולות בלתי מאוישות לשימוש — מבלי להמתין שנים להבשלת תוכניות פורמליות.
אחת התשובות מתגבשת בתוך מעבדת קרב קטנה של חיל האוויר האמריקאי, שבה מתכננים ובונים מערכות כלי טיס בלתי מאוישים מאפס. במקום להסתמך אך ורק על ספקים מבוססים, הצוות מתמקד באב־טיפוס מהיר, תוך שימוש בשילוב של רכיבים מסחריים וחלקים המודפסים בתלת־ממד, כדי לבחון כיצד רחפנים יכולים לתמוך במגוון רחב של צרכים מבצעיים. המטרה אינה לייצר פלטפורמה סופית אחת, אלא לבחון רעיונות במהירות ולשפר אותם על סמך שימוש אמיתי בשטח.
הגישה הזו מאפשרת למעבדה להתנסות ברחפנים בעלי תצורות ותפקידים שונים מאוד. העיצובים נעים מקוודקופטרים (quadcopters) קונבנציונליים ועד שלדות אוויר לא שגרתיות ומהירות במיוחד, שנבנו למטרות מהירות וביצועים. גם המשימות מגוונות בהתאם — מאיסוף מודיעין ומיפוי שטח, דרך ניסויים בלוחמה אלקטרונית ועד תמיכה לוגיסטית. בנייה פנימית של המערכות מאפשרת שינוי מהיר של התכנון כאשר רכיבים כושלים או כאשר הדרישות משתנות, לרוב בעלות מינימלית.
רחפנים הפכו למכפיל כוח כמעט בכל תחום מבצעי — מסיור ואיסוף מודיעין ועד אספקה והגנת כוחות. עימותים עדכניים הוכיחו כי מערכות בלתי מאוישות זולות ומיוצרות בהיקף גדול יכולות להשיג השפעה משמעותית כאשר משתמשים בהן ביצירתיות ובכמויות. מודל פיתוח שמקבל שיעור כשל גבוה בתמורה ללמידה מהירה משקף היטב את מציאות הלחימה המודרנית ברחפנים.
על פי דיווח של Interesting Engineering, המעבדה פועלת עם צוות קבוע מצומצם מאוד, הנתמך באנשי חיל אוויר המתחלפים בפרקי זמן קצרים ומקבלים הכשרה מעשית בתכנון, הרכבה והפעלה. מיומנויות כמו מידול תלת־ממדי, הלחמה ושליטה בטיסה נלמדות תוך כדי עבודה, עם דגש על הבנת הסיבות לכשל — לא פחות מאשר הסיבות להצלחה. לדברי חיל האוויר, שיעור כשל של כ־80 אחוזים נחשב מקובל, כל עוד הוא מוביל לפתרונות ישימים שניתן לקדם הלאה.
כדי לאתר כישרונות, המעבדה החלה גם להשתמש באתגרי סימולטור רחפנים לאיתור אנשי צוות בעלי קואורדינציה גבוהה ויכולת טכנית. כאשר עיצוב מגיע לרמת בשלות מספקת, ניתן להפיצו לבחינות שדה ברחבי אזור האחריות של פיקוד המרכז האמריקאי, כשהמשוב מהשטח מוזרם ישירות לשיפורים נוספים.
באמצעות אימוץ ניסויים זולים ופיתוח מבוזר, מודל מעבדת הקרב משקף שינוי רחב יותר באופן שבו ארגונים צבאיים ניגשים למערכות בלתי מאוישות — העדפת מהירות, גמישות ולמידה מתמדת על פני שלמות תכנונית.
