This post is also available in:
English (אנגלית)
הדור הבא של כלי טיס ומערכות חלל דורש יכולת לבצע ניסויים במהירויות גבוהות במיוחד – אך כיום התעשייה מוגבלת לסימולציות חלקיות, מנהרות רוח יקרות ולעיתים גם ניסויים מבצעיים המצריכים שיגור טילים שלמים. העלות הגבוהה והקצב האיטי מעכבים פיתוחים קריטיים, במיוחד בתקופה שבה מערכות היפרסוניות הופכות לחלק מרכזי במרוץ הטכנולוגי הבינלאומי.
כדי לתת מענה לצוואר בקבוק זה, חברת מונשוט חשפה לאחרונה שהיא גייסה 12 מיליון דולר לפיתוח מאיץ אלקטרומגנטי המסוגל להאיץ גופים למהירות של עד 8 ק״מ בשנייה — כ-28,800 קמ״ש — באמצעות חשמל בלבד. בניגוד לפלטפורמות ניסוי קיימות, המאיץ מציע הפעלה מהירה, עלות נמוכה יחסית וחזרה על ניסויים בתדירות גבוהה. כך ניתן לדמות תנאים היפרסוניים בצורה מבוקרת ולבדוק קונספטים הנדסיים ללא תלות בשיגור טילים או במתקני ענק.
החברה פועלת בשני כיוונים טכנולוגיים מקבילים: שיגור מטענים לחלל ללא שימוש בהנעה כימית, והקמת תשתית ניסויים היפרסונית עבור תעשיות הביטחון והתעופה. בתחום החלל, המאיץ מאפשר להוציא מטען מהאטמוספרה באמצעות תאוצה מהקרקע, מה שעשוי להפחית משמעותית עלויות של אספקת ציוד, דלקים וחומרי גלם לתחנות חלל וללוויינים. בשונה משיגורים מסורתיים, מדובר בפתרון ייעודי למשלוחים חוזרים בקנה מידה קטן–בינוני, שאינו מחליף משגרי ענק אלא משלים אותם.
הפן הביטחוני של הטכנולוגיה הוא מהותי לא פחות. בעולם שבו מערכות היפרסוניות הופכות למרכיב אסטרטגי – עם תכניות פיתוח בארה״ב כגון GOLDEN DOME ולצד פרויקטים ישראליים כמו חץ-3 וקלע דוד – הצורך במתקן ניסויים יעיל הוא קריטי. המאיץ צפוי לאפשר קיצור של תהליכי בדיקה משבועות לימים ואף לשעות, ובכך להעלות את קצב הפיתוח של טכנולוגיות היפרסוניות מקומיות. במקום הסתמכות על שיגורים יקרים או בדיקות נדירות, ניתן לבצע סדרות ניסוי רבות, למדוד ביצועים ולבנות מודלים אמפיריים מדויקים יותר.
המאיץ שנבנה בקיסריה הוא גרסה מוקטנת של המערכת המלאה, אך יאפשר לבחון מבנים אווירודינמיים, אמצעי מיגון וחומרים חדשים בתנאי קיצון. יכולת זו עשויה להשפיע על פיתוח מערכות יירוט ועל מאפייני כלי טיס עתידיים, ולספק יתרון טכנולוגי בעולם שבו זמן הפיתוח קצר מאי פעם.
