This post is also available in:
English (אנגלית)
הגנה מפני טילים בליסטיים נשענת על גילוי מוקדם ועל מעקב מדויק, אך איסוף נתונים מהימנים במרחבים האדירים של האוקיינוס השקט נותר אתגר משמעותי. חיישנים יבשתיים מספקים כיסוי חלקי בלבד, ומיקומם הקבוע מגביל את יכולתם לזהות שיגור בשלבים מוקדמים. אחת המערכות הבודדות שנועדה לסגור פער זה היא ה־Sea-Based X-band Radar (SBX-1) – רדאר ימי עצום המפליג על גבי פלטפורמה ניידת ויכול להתמקם סמוך למסלולי שיגור פוטנציאליים.
בדרך כלל, כיפת הענק הכדורית של המערכת מסתירה את הרדאר שמתחתיה. הכיפה חיונית להגנה על המערך מפני מזג האוויר בזמן משימות ממושכות. אך במהלך תקופת תחזוקה לאחרונה, הכיפה הוסרה לצורך החלפתה — וחושפת לראשונה מזה כ-20 שנה את ליבת המערכת. התוצאה: הצצה ציבורית נדירה במיוחד לאחד מרדארי המעקב הבליסטיים המתקדמים בעולם.
על פי דיווח של Interesting Engineering, המערכת החלה את דרכה כמתקן קידוח חצי־צולל, לפני שהוסבה לתחנת רדאר מונעת עצמאית. יציבותה הימית של הפלטפורמה הופכת אותה לאידיאלית לנשיאת רדאר המסוגל לעקוב אחר טילים בליסטיים בשלבי טיסה שונים. בניגוד לאתרי רדאר חופיים, המערכת יכולה להפליג קדימה ולהרחיק את אופק הרדאר, ובכך לגלות שיגורים מוקדם יותר ולשפר את איכות נתוני המעקב.
ליבת המערכת היא רדאר בתחומי X-band בתדר גבוה, שתוכנן להבחין בין ראשי קרב אמיתיים לבין פיתיונות — יכולת קריטית במערכי הגנה רב־שכבתיים. אף שהמערכת אינה נושאת מיירטים משל עצמה, היא מספקת נתוני כינון מדויקים לרשת ההגנה הרחבה, המאפשרים למערכות כמו Ground-Based Interceptors ליירט איומים נכנסים. כאשר המערכת מושבתת לצורך תחזוקה, רדארים ארוכי־טווח אחרים מפצים על פערי הכיסוי, אך אף אחד מהם לא משלב ניידות ודיוק כפי שהמערכת הזו עושה.
המערכת ממחישה את חשיבותן של פלטפורמות חישה ניידות בעידן של התרבות איומים בליסטיים ארוכי־טווח. רדארים ניידים מסוגלים לחזק מתקנים קבועים, להתאים כיסוי לאזורי משבר, ולשפר את איכות נתוני השרשרת המבצעית — מהגילוי ועד היירוט.
עם החלפת הכיפה וחשיפת הרדאר, השינוי הזמני למערכת "פתוחה" לא רק הדגיש את ממדיה יוצאי הדופן, אלא גם את תפקידה האסטרטגי במערך ההתרעה המוקדמת העולמי.
