This post is also available in:
English (אנגלית)
רעיון חדש בתחום בטיחות התעופה שואף להפחית את שיעור ההרוגים בתאונות מטוס באמצעות שימוש בכריות אוויר חיצוניות ובמערכות תגובה אוטומטיות. המערכת, שפותחה תחת השם Project REBIRTH, נועדה לפעול בשניות האחרונות לפני התרסקות בלתי נמנעת – במטרה להפחית את עוצמת הפגיעה ולסייע בפעולות ההצלה.
בליבת המערכת שולבו חיישנים פנימיים ותוכנת בינה מלאכותית, אשר מנטרים באופן רציף פרמטרים קריטיים בטיסה, כגון גובה, ביצועי מנוע, מהירות וכיוון המטוס. במקרה שזוהתה סכנת התרסקות בגובה הנמוך מ-3,000 רגל (כ-900 מטר), המערכת מפעילה באופן אוטונומי כריות אוויר גדולות מאזור החרטום, הזנב ובטן המטוס. הכריות עשויות מחומרים כגון קוולאר, TPU, זיילון ונוזלים לא ניוטוניים, על מנת למקסם את ספיגת האנרגיה.
בתרחישים בהם המנועים עדיין פועלים, המערכת יכולה להפעיל דחף נגדי (Reverse Thrust) כדי להאט את המטוס. במקרה של כשל מוחלט בשני המנועים, נעשה שימוש בדחפים פנימיים מבוססי גז, שמטרתם להפחית את מהירות הצניחה ולשמור על יציבות. לאחר עצירת המטוס, המערכת מפעילה פנס איתות, אותות GPS, וסימונים בולטים לעין כדי להקל על צוותי החילוץ וההצלה.
פרויקט REBIRTH נוסה עד כה באמצעות אב-טיפוס מוקטן בקנה מידה של 1:12. הדגם כולל מיקרובקרים, חיישנים ומכלי CO₂, המדמים את רצף הפעולות בתרחיש של התרסקות. לפי ההודעה לעיתונות, סימולציות שערכו מהנדסי הפרויקט מצביעות על כך שהמערכת עשויה להפחית את עוצמת הפגיעה ביותר מ-60%.
המפתחים מתכננים שהמערכת תהיה מותאמת הן למטוסים חדשים והן להתקנה רטרואקטיבית על מטוסים קיימים. הם נערכים לשלב ניסויים בקנה מידה מלא בשיתוף עם מעבדות תעופה ויצרנים. ניסויים במנהרת רוח וסימולציות התרסקות צפויים להתבצע בהמשך.
חרף הפוטנציאל, מומחים מציינים כי מערכות מסוג זה מוסיפות משקל ומורכבות לעיצוב המטוס – מה שמעורר שאלות על הפשרות בין בטיחות, יעילות ועלויות, במיוחד לאור העובדה שתאונות מטוס, למרות חומרתן, נחשבות נדירות סטטיסטית.
פרויקט REBIRTH מתמודד כעת על פרס ג'יימס דייסון לשנת 2025, אשר מוענק לפתרונות הנדסיים פורצי דרך. עדיין לא ברור אם המערכת תהפוך לחלק אינטגרלי ממערכות הבטיחות של מטוסי העתיד, אך הרעיון משקף מגמה הולכת וגוברת לשילוב בינה מלאכותית עם טכנולוגיות פיזיות להקטנת נזקי התרסקות.
