This post is also available in:
English (אנגלית)
על רקע החרפת העימות בין ישראל לאיראן, מרחב הסייבר הפך לחזית נוספת, כאשר מתקפות דיגיטליות הולכות ומתעצמות בהיקפן ובמורכבותן. התוצאה: עלייה חדה בפעילות סייבר משבשת, בעיקר דרך מתקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS) ומבצעי דיסאינפורמציה נרחבים.
לפי נתונים של חברת הסייבר Radware, ישראל סופגת בממוצע כ-30 דיווחים ביום על מתקפות DDoS מאז פרוץ הלחימה. את רובן מובילים קבוצות האקטיביסטיים כמו “Mr Hamza” ו-“Arabian Ghosts”. הענפים המרכזיים שנמצאים תחת מתקפה כוללים מוסדות ממשלתיים וציבוריים (27%), ייצור (20%), תקשורת (12%) ופלטפורמות מדיה (9%).
מתקפות DDoS, שבדרך כלל אינן דורשות משאבים רבים אך בעלות השפעה משמעותית, נועדו לשתק שירותים מקוונים באמצעות עומס יתר ולפגוע בזמינותם לציבור. לעיתים קרובות הן מלוות בהשחתת אתרים והדלפת מידע, בניסיון להביך גופים רשמיים וליצור אפקט פסיכולוגי בקרב האוכלוסייה.
לצד המתקפות הטכנולוגיות, מתנהלת גם מערכה על דעת הקהל. איראן ובעלות בריתה מפעילות קמפיין דיסאינפורמציה רחב היקף, הכולל פייק ניוז והפצת תכנים חזותיים ערוכים או מזויפים. מטרת הפעילות הזו היא לבלבל, להטעות ולזרוע פחד בקרב אזרחים בישראל.
במקביל, איראן מנסה לצמצם השפעות זרות ולהגביל מחאה פנימית על ידי חסימת גישה לאינטרנט והמלצה לאזרחים למחוק אפליקציות תקשורת כמו WhatsApp. מהלכים אלה נועדו לשלוט בנרטיב המקומי ולמנוע חשיפה לדעות חיצוניות.
הגל הנוכחי של פעילות סייבר מדגיש עד כמה סכסוכים מודרניים אינם מתקיימים עוד רק בשטח. כאשר תשתיות ודעת קהל הופכים ליעדים ישירים, עמידות דיגיטלית היא צורך אסטרטגי. ככל שמסעות תקיפה נעשים מתואמים ומתוחכמים יותר, על מדינות, עסקים ואזרחים לחזק את אמצעי ההגנה – לא רק כדי להגן על מערכות ומידע, אלא גם על האמת, בעולם בו היא מתערערת יותר ויותר.
