נטרול רחפנים וכלי טיס קטנים-זעירים

This post is also available in: English (אנגלית)

הסכנה לאוכלוסייה ולמתקנים ביטחוניים ואזרחיים (שדות תעופה, תחנות כוח גרעיניות ועוד), כמו גם לכוחות צבאיים מכלי הטיס הזעירים-קטנים (רחפנים, מל"טים, טילים משוטטים) היא גדולה. כמו בכל תחום ביטחוני וצבאי, נוצר ומתפתח במהירות עצומה, עולם 'הנגד' של המערכות לגילוי, זיהוי ונטרול כלי הטיס הללו. 

מעבר לידע הרב שמצטבר, המחקר והפיתוח, והייצור של מערכות מושך אליו חברות פרטיות רבות, זאת בנוסף לגופים הממשלתיים המעורבים בפיתוח וייצור והמשקיעים בחברות הפרטיות.

מגוון האיומים והתרחישים שמייצרים כלי הטייס הזעירים-קטנים מחייב התאמת הפתרונות למתאר, לסביבה ולגורם עליו מגנים. מחלקים את מערכות הנגד למערכות גילוי וזיהוי, ולמערכות נטרול. קיימות שיטות רבות ומגוונות ומאות חברות פועלות בתחום, לכן נדרשים מידע וידע איך להעריך, לבחון ולבחור מערכות נגד.

בתחום הגילוי קיימות שיטות מגוונות [גלי רדיו (RF ורדאר) וגלי אור (IR, ER, LiDAR)]. לכל שיטה היתרונות וחסרונות שלה, לכן מערכות רבות משלבות סנסורים ושיטות גילוי וזיהוי שונות על מנת לחפות על חולשות הסנסורים. לעניין זה יש השלכה על מורכבות המערכות ועלותן. 

גם בתחום מערכות הנטרול של כלי הטיס, יש מגוון מערכות ושיטות ונדרש מהן דיוק, כך שניתן יהיה להבחין בין עמית לאויב, כדי שמזל"טים ידידותיים לא יושפעו; והן צריכות למזער נזק אגבי למזל"טים מורשים ולמנוע פגיעה בכוחות ואנשים מנפילות מזל"טים.

הפתרונות לנטרול לא קינטי: נטרול באמצעות חסימה (Jamming) יכול לגרום נזק אגבי לאמצעים אחרים או לתקשורת קריטית, אבל מאפשר פעולה "רחבה". נטרול באמצעות השתלטות ("זיוף" "Spoofing"), מאפשר להשתלט ולהנחית בבטחה מזל"ט עוין במינימום נזק אגבי, מצריכה יכולות תקשורת וניתוח מורכבות יותר. 

הפתרונות לנטרול קינטי (לייזר, קליעים, רשתות, התנגשות באמצעות רחפן אחר) מסתמכים על פגיעה פיזית או הפרעה של 'אחד נגד אחד' והם מאתגרים לביצוע כי מזל"טים הם לרוב מתוחכמים, קטנים וזריזים. הם גם עלולים לגרום לנזק אגבי משמעותי כאשר הם מחטיאים את המטרה או כשמזל"ט שנפגע נופל.

לכן שילוב של שתיים או יותר מערכות גילוי וזיהוי, ושילוב של נטרול לא קינטי ונטרול קינטי מגדיל את אפקטיביות הפעולה. גם השילוב צריך להיות מותאם תרחיש האיום וסביבת הפעולה.

גילוי וזיהוי משולבים. לדוגמה, גילוי כלי הטיס נעשה באמצעות רדאר הסורק גזרה והזיהוי נעשה באמצעות המערכת האופטית. זו גם מאפשרת את המעקב ושיעבוד האמצעים המנטרלים – החסימה הממוקדת והנטרול באמצעות ירי.

פגיעה בירי מחייבת יכולת נעילה ומעקב אחרי המטרה, ויכולת חישוב של מיקום המטרה, כיוון תנועתה ומהירותה, ואת מהירות הקליעים. בדומה, גם מערכות חסימה אלקטרונית צריכות להיות ממוקדות על מנת שלא לחסום תדרים חיוניים וכלי טייס ידידותיים. 

לשימוש בירי תחמושת קליעית או נפיצה להפלת כלי טיס זעירים-קטנים כמה מגבלות ובהן סכנת פגיעה בחפים מפשע ורכוש. לצורך התגברות על כך, ניתן לקבוע אזורים מנועי ירי, ולהפלת כלי הטיס ייעשה שימוש בחסימה. החסימה תהיה העדיפות הראשונה. יתרון נוסף של מערכת המשלבת מקלע היא ביכולת הירי במטרות שאינן כלי טיס – אדם או רכב.