This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

הפיצוץ בביירות החזיר את הדיון על ריכוז החומרים הכימיים האדיר באזור מפרץ חיפה. ההערכה שלי – בעוד מספר ימים העניין ירד שוב מהכותרות והנושא לא יטופל.

למה? כי במדינת ישראל לא מטפלים בצורה נכונה בבעיות מהסוג הזה. ריבוי גורמים. ריבוי תקנות. ריבוי אינטרסים והתוצאה עגומה מאוד.

אמוניום חנקתי ש-2750 טונות שלו גרמו לאסון הכבד הוא חומר מחמצן המשמש לדישון בחקלאות, לייצור חומרי נפץ אזרחיים (כאשר הוא מעורב בדיזל) ולשימושים תעשייתיים שונים, דוגמת ייצור גז צחוק. בעבר האמינו מרבית המומחים שאמוניום ניטראט אינו בר פיצוץ ככל שאינו מעורב בחומר דליק. אולם תפיסה זו השתנתה לפני כעשור בעקבות פיצוץ אמוניום חנקתי במפעל בארה״ב, שחקירתו הובילה לשינוי והחמרת תקנים בכל הנוגע לאחסונו.

לפי פרסום בכלכליסט בישראל נעשה שימוש נרחב באמוניום חנקתי לצרכי חקלאות ולצרכי ייצור תעשייתי. במשרד לאיכות הסביבה אומרים שבישראל נעשה שימוש בחומר בשתי תצורות שימוש עיקריות: אמוניום ניטראט בצפיפות נמוכה, שמשמש במחצבות ולפיצוצים מבוקרים, ובאמוניום ניטראט בצפיפות גבוהה יותר ליצירת דשן, ותערובות ותמיסות דשנים. ככל הידוע נעשה שימוש בחומר זה, בין היתר, במפעל לייצור חומרי נפץ אזרחיים סמוך לזכרון יעקב ובמפעל הדשנים במפרץ חיפה וכן במפעלי דשנים בקריית גת ובבית שאן. אהוד קינן, פרופ׳ לכימיה אמר בעבר כי ״אני מקווה שבשום שלב של הייצור או האחסון של החומר הזה במפעל לא מחזיקים כמויות גדולות. כל כמות של מעל 200 טונות במתקן בודד עלולה לגרום לתוצאות הרסניות במקרה של פיצוץ. אני נוטה להאמין שהם מתייחסים לחומר הזה בהרבה יותר יראת כבוד מאשר בביירות״. אהרון גורן – מומחה לתאונות זיקוקים שאף כתב דו״ח בנושא שפורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה – מסביר כי שני סוגי האמוניום ניטראט מסוכנים ורגישים לפיצוץ. גם זיקוקים מאוחסנים במקומות שונים, ובישראל לא ניתן דגש לסכנה שבאחסונם במקומות סגורים.

היועץ דני קרוננברג אומר כי "הלקח העיקרי שיש ללמוד מהאירוע בנמל ביירות הוא שחומרים נפיצים ובהם זיקוקים ואמוניום חנקתי חייבים להיות מאוחסנים בתנאים בטיחותיים נאותים ולא במחסנים בליבה של עיר הומת אדם״. לדבריו, כאשר מטען של נפיצים מגיע לנמל באשר הוא, יש לפנותו בהקדם, ולהעבירו לאיחסון נאות, בבונקרים או במתקן עם מקדם ריחוק שיספיק למניעת נזק אנושי וסביבתי במקרה של פיצוץ. רצוי מאוד שתנאי האיחסון יוגדרו בחקיקה וייאכפו".

אלא שבישראל חושף כלכליסט (בדומה ללבנון), אין תקנות חוקיות לגבי התנאים לאיחסון חומרים נפיצים. תחת קטגוריה זו של חומרים כלולים הן זיקוקים והן אמוניום חנקתי ספוג בדלק – אם כי מאז ניסוח ההגדרות ברור כי האמוניום אינו חייב להיות ספוג בדלק כפי שהוכיחה התקרית במפעל בארה״ב. חוק חומרי נפץ נחקק בישראל בשנת 1954 ותקנות חומרי נפץ נחקקו 1994 אך הן אינן מתייחסות לזיקוקים. למעשה, עד היום לא פורסמו בישראל תקנות הנוגעות לבטיחות באיחסון ושימוש בזיקוקים, על אף ההשלכות הבטיחותיות והביטחוניות של הנושא.

אז הבעיה מוכרת. הסכנה ברורה, אבל בישראל עושים חצי עבודה. לאחר סילוק מיכל האמוניה ממפרץ חיפה נותרו באזור המפרץ מיכלים עם עשרות סוגים של חומרים כימיים מסוכנים.

אבל בגלל הבלגן לגבי מי אחראי על מה הנושא לא מטופל. הנושא נופל "בין הכיסאות"

והאסון ממש מעבר לפינה, לא רק במקרה וישוגרו טילים מלבנון אלא גם כתוצאה מתקלה באחד המפעלים. יש בממשלת ישראל שרים הזויים עם תפקידים מומצאים, אבל אין אחד שבאמת יכול להביא לפתרון הבעיה.

כמובן שכל מי שיש לו נגיעה כלשהי לנושא התראיין מאז הפיצוץ בביירות והביע דעת מלומדת על הנושא אבל בכך זה מסתיים.

ממשלת ישראל לא מתפקדת  אז אל תבנו על פתרון הבעיה.

אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS