אגוזי: הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל והתעשיות הביטחוניות

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

התעשיות הביטחוניות הישראליות יצטרכו להתאים את עצמן במהירות למציאות הקשה, שאמנם נבנית לאט אבל השלכותיה ידועות. 

ההסכם החדש למימון הרכש הצבאי (FMF) בין ארה"ב לישראל יעצב מחדש את פני התעשיות הביטחוניות הישראליות, ובין השאר – יאלץ אותן להעביר חלקים גדולים מהפיתוח והייצור לארה"ב. זו אחת המסקנות של צוות מומחים מיוחד של המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי INSS.

חלק מהתעשיות הביטחוניות הישראליות כבר בוחנות שיתוף פעולה פוטנציאלי עם חברות אמריקאיות במטרה להתכונן לנקודה בה תיפסק ההמרה של כספי ה-FMF מדולר אמריקאי למטבע ישראלי מקומי. חברות אלה, שיש להן חברות-בנות אמריקאיות, יגבירו את פעילותן. חברות אחרות מחפשות שיתופי פעולה ורכישות של חברות אמריקאיות.

הסכם ה-FMF הנוכחי שישראל חתמה עם ארה"ב ב-2017 מתייחס ל-2019-2028, והוא כלל הגדלה פורמלית של הסיוע מ-$3. מיליארד בשנה ל-$3.8 מיליארד, הסיוע הגדול ביותר שהוענק על ידי ארה"ב למדינה כלשהי, כולל חצי מיליארד דולר בשנה למימון מערכת הגנת הטילים הישראלית, מכיפת ברזל ועד החץ-3.

אבל לפי הדרישה האמריקאית, ההסכם גם ביטל את האפשרות להמיר עד 26% מכספי הסיוע למטבע ישראלי מקומי.

צה"ל והתעשיות יתחילו להרגיש בשינוי ב-2025, כשהסכום השנתי המקסימלי להמרה יירד מ-$725 מיליון ל-$450 מיליון. בשנתיים לאחר מכן יגיע ל-$250 מיליון ובשנה האחרונה של ההסכם הסכום יעמוד על $0.

התעשיות הביטחוניות הישראליות מעסיקות, באופן ישיר ועקיף, כ-80,000 איש. במערכת הביטחון מעריכים כי ישום הסכם הסיוע עלול להביא לפיטוריהם של 20,000 עובדים, כרבע מכוח העבודה בתעשיות. 

אבל הבעיה הרבה יותר מורכבת. המומחים טוענים שישראל לא תוכל תמיד להתבסס על מקורות רכש חיצוניים בלבד.

"החשיבות של יכולת יצור עצמאית גבוהה במיוחד בזמן עימות או ארועים אחרים, כששרשרת האספקה נפגעת או כשיש הגבלות מדיניות על השימוש בסוגים מסוימים של אמצעי לחימה. גם במישור המדיני, היכולת של ישראל לספק פתרונות צבאיים מתקדמים למדינות אחרות תורמת לתמיכה שלהן. בשנים האחרונות היצוא הביטחוני השנתי של ישראל נע בין $7 מיליארד ל-$9 מיליארד, כאשר התעשיה האווירית ואלביט מייצאות כ-80% מהמוצרים שלהן ורפאל – כ-50%.

הדוח קורא לממשלה להתכונן לשינוי החד בהמרות, הצפוי כבר ב-2025.

בעוד שהממסד הביטחוני הישראלי מנסה פעם נוספת לקדם את התוכנית למזג את שתי התעשיות הגדולות בבעלות המדינה – התעשיה האווירית ורפאל, הדוח מציע לבחון מיזוגים של חברות קטנות ובינוניות עם החברות הגדולות כדי להשיג את יתרון הגודל. שני מיזוגים כאלה כבר התרחשו בשנים האחרונות, כשאלביט רכשה את התעשיה הצבאית תמורת 1.8 מיליארד שקל ורפאל רכשה את Aeronautics תמורת 850 מיליון שקל. בימים אלה מדווחים על מגעים ראשונים של התעשיה האווירית לרכישת מפתחת ויצרנית המל"טים BlueBird.

הדוח מציע לתת עדיפות למימון מקומי לצורך הישרדות ופיתוח תעשיות ביטחוניות יחודיות, תוך שמירה על מחקר ופיתוח בעלי חשיבות אסטרטגית, ושמירה על צוותי מפתח בתעשיה. בנוסף – מוצע לסייע לחברות מקומיות בהגדלת היצוא.

צוות ה-INSS טוען כי כדי להתגבר על הצורך לעבור לסיוע בדולר אמריקאי במקום שקל, על החברות הישראליות להיכלל בהזמנות הרכישה האמריקאיות, לעודד שיתופי פעולה עם חברות אמריקאיות ואף להעביר לארה"ב חברות וחברות-בנות של חברות ישראליות, תהליך שכבר החל למעשה, אבל עדיין רחוק מלהיות ממצה.

מומחה בכיר ציין כי מצד אחד, הייצור של מערכות מפיתוח ישראלי יאפשר לייצא אותן למדינות שאינן יכולות לקנות ישירות מישראל, אך מצד שני, מערכות עם טכנולוגיה אמריקאית יאסרו ליצוא על ידי ישראל למדינות רבות.

"תוכנית ה-FMF החדשה תדרוש שינויים רבים. השינוי העיקרי הוא פעילות גוברת של חברות ביטחוניות ישראליות בארה"ב ומיזוג של כמה מהחברות הביטחוניות הישראליות. זהו כורח המציאות, למרות העובדה שחלק מכוח העבודה יהפוך למיותר".

אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS