אגוזי: התקרבות מדאיגה בין טורקיה לפקיסטן 

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

בירושלים ובוושינגטון מודאגים מהיחסים האסטרטגיים בין טורקיה ופקיסטן, במיקוד מיוחד בשיתוף פעולה גרעיני.

ברשותה של טורקיה רכיבים עיקריים להשגת יכולת גרעינית – מתקני אורניום ומחקר גרעיני, TR-1 ו-TR-2, שמוחזקים על ידי הסוכנות הטורקית לאנרגיה אטומית.

אחד האתגרים בפני השגת נשק גרעיני הוא יצור דלק גרעיני – כורים גרעיניים אזרחיים, כדוגמת אלה שבאיראן, יכולים לשמש כאמצעי לייצור דלק גרעיני שיוכל בסופו של דבר לאפשר בניית ארסנל נשק גרעיני.

טורקיה בונה כעת את הכור האזרחי הראשון שלה להפקת כוח, בסיוע רוסי משמעותי. Rusatom, התאגיד הרוסי לאנרגיה אטומית, זכה בספטמבר במכרז בסך $20 מיליארד לבניית ארבעה כורים גרעיניים אזרחיים על חוף טורקיה בים התיכון.

בעשורים האחרונים גילתה טורקיה עניין רב ורצון ללמוד את היכולות הדרושות לזיקוק אורניום והפיכתו לפלוטוניום – שני הדלקים העיקריים הנדרשים להשגת נשק גרעיני.

הקשרים האסטרטגיים המתהדקים במהירות בין טורקיה ופקיסטן מעוררים כעת דאגה בזירה הבינלאומית, לאור העובדה שיש אפשרות שידע בתחום הנשק הגרעיני עלול להיות מועבר בין שתי המדינות.

הטורקים מדברים בפתיחות על כוונתם ויש ברשותם את חומרי הגלם לייצור אמצעי לחימה גרעיניים, אבל עדיין חסרים להם המומחיות והידע.

בשנות ה-2000 טורקיה היוותה מרכז תעשייתי חשאי עבור רשת ה"שוק השחור הגרעיני", המנוהלת על ידי "אבי הגרעין הפקיסטני", עבד אלקאדיר חאן.

אבד אלקאדיר חאן הוא פיזיקאי גרעין פקיסטני ומהנדס מטלורגי, שייסד את תוכנית העשרת האורניום עבור פרויקט הפצצה הגרעינית של פקיסטן.

"השוק השחור הגרעיני" של חאן מכר לקונים שונים ברחבי העולם את המימנויות הטכניות וחומרי הגלם הדרושים כדי לייצר ארסנל גרעיני.

בחודשים האחרונים התלונן נשיא טורקיה ארדואן על המצב הלא הוגן, בו מדינות מסוימות חופשיות להחזיק בטילים בעלי ראש נפץ גרעיני בשעה שאחרות אינן מורשות לכך – מצב שאיננו מקובל מבחינתו. בהודעה בתחילת ספטמבר 2019 הוא לא החמיץ את ההזדמנות לסמן את ישראל, ולא בפעם הראשונה, כמי שהוא רואה בה איום לאזור עם הנשק הגרעיני שנטען שיש ברשותה.

חוקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS מעלים את השאלה מה הביא את ארדואן לא רק להעלות את הנושא הגרעיני בעיתוי זה אלא גם, לראשונה, לאיים בפיתוח יכולת משלו?

“למרות ההתייחסות הישירה לישראל, לא נראה שזהו גורם מניע להודעה הנוכחית, מפני שישראל נחשבת למדינה גרעינית כבר למעלה מ-50 שנה. יתרה מזאת, בעוד שארדואן התלונן בעבר על הארסנל הגרעיני של ישראל, הוא עשה זאת בהקשר של קריאה לפירוק נשק גרעיני, ולא לפיתוח יכולת עצמית עבור טורקיה".

אם כך, מה השתנה? החוקרים טוענים שיתכן שהגורם החשוב ביותר הוא ההודעה של ממשל טראמפ על כוונתו לצמצם את מחויבויותיו במזרח התיכון, וההשלכות של נסיגה זו. "שינוי זה נתפס בעיני ארדואן כהזדמנות למקם את טורקיה בתפקיד מוביל. כדי לבסס תפקיד זה ולחזק את יוקרתו, השגת נשק גרעיני עשויה להיות משמעותית".

לדברי החוקרים, בעוד שנאט"ו עדיין מספקת מטריה גרעינית לטורקיה שהיא אמינה לפחות נכון לעכשיו, הרי שארדואן מטיל ספק בהיותה בת ביצוע. "או אולי בגלל המתיחות עם ארה"ב הוא כבר לא מעוניין להיות מקושר למטריה בלתי אמינה זו".

לפי החוקרים, בעקבות הנסיגה האמריקאית מהמזה"ת נראה שנוצרה דחיפות חדשה לטריפת הקלפים מחדש במאזן הכוח באזור, מה שהחל בארבע השנים האחרונות עם איראן ורוסיה שמנסות למלא את הוואקום שנוצר. "מעצמות אלה מנסות לממש את החלומות שלהן לגבי שליטה אזורית – להיות שחקניות דומיננטיות שיש לכלול אותן בדינמיקה האזורית. לפי תרחיש זה, יתכן שטורקיה חשה שנשק גרעיני יספק לה יתרון משמעותי".

פרופ' עוזי רבי, מנהל מרכז משה דיין לחקר המזה"ת ואפריקה, טעון שהיכולת הגרעינית הצבאית כלולה ברשימת המטרות של ארדואן. "כעת הוא בוחן את האופציות שבידו באמצעות תגובות לפעולותיו בסוריה".

אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS