תעשיית הכטב"מים הישראלית – הפנתר
This post is also available in: 
English (אנגלית)
הכתבה השלישית בסדרה על תעשיית הכטב"מים הישראלית.
אריה אגוזי
שנתיים לאחר יוזמה משותפת בין התעשייה האווירית לבין הינדוסטן אירונאוטיקה (Hindustan Aeronautics limited), אשר ניסתה לפתח גרסה בלתי מאוישת של מסוק ה- Dhruv וננטשה בסופו של דבר, החברה הישראלית כעת צועדת קדימה לבדה.
מקור מוסמך מספר שהפעם התוכנית היא להשתמש במסוק מתקדם יותר אשר משתמש במערכת בקרה fly-by-wire. המקור הוסיף שהמסוק הבלתי מאויש יתוכנן לעמוד בתקנים של MTCR2 הנועדו להגביל את הטווח ואת יכולות הנשיאה במערכות בלתי מאוישות. ישראל אמנם אינה חתומה על אמנת ה- MTCR אך עוקבת אחר מגבלותיה.
התעשייה האווירית זיהתה צורך במסוק בלתי מאויש לצרכים צבאיים, בפרט על ספינות חיל הים. לקוחות פוטנציאליים אחרים הם שירותי החירום הצריכים לפעול בשטחי סיכון.
בעוד המערכת הבלתי מאוישת בגודלה המלא, הנועדה להמראה אנכית, נמצאת עדיין בשלבי פיתוח, התעשייה האווירית ממשיכה לשפר את תפקודה של המערכת המיניאטורית המקבילה. החברה התקינה מארז סוללות המכיל שתי סוללות ליתיום-איון נפרדות בכטב"ם ה"פנתר" שלה, המאפשר לו להישאר באוויר עם מטע"ד במשך שש שעות. בעוד סוללה אחת משמשת להמראה האנכית ולנחיתה, השנייה משמשת לריחוף.
ה"פנתר" עושה שימוש במערכת בקרת טיסה אוטומטית השולטת במעבר בין שלב ההמראה לטיסה ובין הטיסה לנחיתה. המקור הסביר שמערכת זו שולטת גם במעבר בין סוללה אחת למשנתה. הכטב"ם ממריא ונוחת באופן אוטומטי על ידי לחיצה על קונסולת המפעיל, וכך מייתרת את הצורך בטייס חיצוני.
ה"פנתר" מונע על ידי שלושה מנועים חשמליים שקטים, בעל משקל המראה של 65 קילוגרמים ויכול לשאת מטע"דים שונים ומגוונים.
