This post is also available in:
English (אנגלית)
תיאום בין הרבה מערכות בלתי מאוישות הפך לאחד האתגרים המרכזיים של תחום האוטונומיה המודרני. מרבית פעילויות הרחפנים עדיין נשענות על שליטה ריכוזית, פלטפורמות זהות או פיקוח אנושי מתמיד. גישה זו קורסת כאשר התקשורת משתבשת, כאשר אין זמינות ל־GPS, או כאשר פלטפורמות בעלות תפקידים שונים נדרשות לפעול יחד בזמן אמת. ככל שהמשימות נעשות מורכבות יותר — במיוחד בסביבות מאוימות או מרוחקות — מגבלות מודלי השליטה המסורתיים מתבהרות יותר ויותר.
ניסוי טיסה שנערך לאחרונה הדגים פתרון שונה: נחיל אוטונומי לחלוטין המורכב מסוגי רחפנים שונים. במהלך הניסוי פעלו יחד מספר כלי טיס בלתי מאוישים, בעלי תצורות וייעודים שונים, כמערכת אחת מתואמת. במקום להסתמך על בקר מרכזי או על רחפן מוביל, כל פלטפורמה קיבלה החלטות עצמאיות — תוך תרומה למטרת משימה משותפת.
המערכת שאפשרה התנהגות זו, המכונה IntelliSwarm, מבוססת על בינה מלאכותית הפועלת בקצה (Edge AI). האוטונומיה, התיאום ובקרת הטיסה מנוהלים ישירות על גבי כל כלי טיס, מה שמאפשר לנחיל לפעול גם כאשר אותות ניווט חיצוניים או קישורים ריכוזיים אינם זמינים. על פי דיווח של NextGenDefense, הרחפנים מחליפים ביניהם נתוני משימה באמצעות רשת מאובטחת, ומעדכנים באופן רציף את תמונת המצב שלהם — הן לגבי הסביבה והן לגבי מצב שאר חברי הנחיל. אם כלי מסוים אובד או שמשימה מסוימת אינה ניתנת לביצוע, התפקידים מוקצים מחדש באופן אוטומטי והמשימה נמשכת.
מרכיב מרכזי בניסוי היה ההטרוגניות. הנחיל שילב פלטפורמות מסוג חימוש משוטט (Banshee) יחד עם רחפני סיור (Red Cat), והוכיח כי כלי טיס מסוגים שונים יכולים לשתף פעולה ללא צורך באינטגרציה ייעודית לכל צמד פלטפורמות. לוגיקת הטיסה והנחיל מאוחדת בתוך מחסנית אוטונומיה אחת, המאפשרת לפלטפורמות בגדלים, מקורות וייעודים שונים לפעול ככוח אחד מסתגל. כל רחפן מתפקד כמשתתף פעיל — לא כעוקב מתוכנת — ותורם חישה, תנועה או אפקטים בהתאם לתנאים בזמן אמת.
מנקודת מבט ביטחונית ובתחום ביטחון המולדת, ליכולת זו יש חשיבות גבוהה. נחילים אוטונומיים ועמידים יכולים לתמוך במשימות כגון אבטחת גבולות, שלילת שטח, סיור ותקיפה מדויקת — ללא צורך בקלט מתמיד ממפעילים אנושיים. היכולת לפעול בסביבות נטולות GPS או תחת לוחמה אלקטרונית נותנת מענה לפגיעות מרכזית של מערכות בלתי מאוישות קיימות. נחילים הטרוגניים מאפשרים גם שילוב של חיישנים, אמצעי הטעיה ואפקטורים שונים, מה שמקשה על מערכי ההגנה של היריב ומפחית תלות בפלטפורמות בודדות בעלות ערך גבוה.
מעבר לשימושים צבאיים, אותה ארכיטקטורה רלוונטית גם לתגובה לאסונות, ניטור תשתיות ופעולות חיפוש והצלה — תחומים שבהם פערי תקשורת ותנאים משתנים הם עניין שכיח. באמצעות העברת הבינה והתיאום לקצה, נחילה אוטונומית עוברת מהדגמות מבוקרות ליישום מעשי.
הניסוי האחרון מראה כי אוטונומיה מתואמת בין פלטפורמות שונות אינה עוד רעיון תאורטי. זהו צעד נוסף לקראת מערכות בלתי מאוישות הפועלות כצוותים מלוכדים, מסתגלות תחת לחץ וממשיכות לתפקד גם כאשר שיטות השליטה הקנובנציונליות נכשלות.
