This post is also available in:
English (אנגלית)
התיאום האפקטיבי של כלי טיס בלתי מאוישים רבים מציב אתגר לוגיסטי ותפעולי משמעותי. מודלים קונבנציונליים, שבהם מפעיל יחיד שולט ברחפן אחד או במספר קטן של רחפנים, מוגבלים מטבעם בהיקפם ואינם יכולים לנהל ביעילות תרחישים דינמיים ורחבי היקף הנדרשים למשימות מעקב מורכבות או למשימות רוויה. מגבלה זו הניעה את המחקר לעבר שיטות שליטה מבוזרות וחכמות יותר.
גישה חדשה לאתגר זה מגולמת בטכנולוגיית נחילים, שבה בינה מלאכותית מאפשרת לקבוצה גדולה של כלים לפעול כיחידה אחת מגובשת. על פי דיווח של Tom's Hardware, הדגמה שנעשתה לאחרונה הציגה יכולת מתפתחת זו, וכללה נחיל של 200 רחפנים. פלטפורמה זו פועלת באמצעות מערכת AI מתקדמת לניהול דפוסי הטיסה והמשימות המורכבות שלה, ללא צורך בהטסה אנושית ישירה לכל רחפן בנפרד.
העיקרון הבסיסי של מערכת כזו שואב השראה מנחילים טבעיים, כמו אלה של חרקים או ציפורים. במקום שגורם פיקוד מרכזי ינפיק הוראות לכל רחפן, הבינה המלאכותית מבזרת את קבלת ההחלטות ברחבי הרשת. לכל רחפן בנחיל יש מידה של אוטונומיה, המאפשרת לו להגיב לסביבתו המיידית ולפעולות של שכניו. מבנה מבוזר זה יוצר מערך גמיש ועמיד שיכול להמשיך במשימתו גם אם חלק מהיחידות אובדות או מושבתות.
מודל תפעולי זה מאפשר לקולקטיב לבצע משימות שאינן אפשריות עבור רחפנים בודדים. לדוגמה, נחיל יכול לסרוק בו-זמנית שטח עצום על ידי התפזרות, ולאחר מכן להתכנס בנקודת עניין ברגע שהיא מזוהה על ידי כל חבר בקבוצה. בקר הבינה המלאכותית אחראי על הקצאת תפקידים, אופטימיזציה של נתיבי טיסה, מניעת התנגשויות והבטחה שהקבוצה שומרת על המבנה שלה תוך כדי ניווט בסביבות מורכבות, משימה הדורשת כוח חישוב עצום ואלגוריתמים מתוחכמים.
ההשלכות הצבאיות והביטחוניות של טכנולוגיה כזו הן עמוקות, והיא מייצגת שינוי פרדיגמה במבצעים אוויריים. נחיל רחפנים גדול ומתואם יכול לשמש להכרעת מערכות הגנה אוויריות מתוחכמות, לביצוע איסוף מודיעין מקיף על פני שטחים נרחבים, או לביצוע התקפות מסונכרנות בדייקנות. הפיתוח מסמן מעבר מהסתמכות על מספר קטן של פלטפורמות מתקדמות ויקרות לעבר פריסה אסטרטגית של מספרים גדולים של נכסים מקושרים, חכמים ובעלי יכולת הקרבה גבוהה יותר.
