This post is also available in:
English (אנגלית)
במסדרונות הביטחון העולמיים יש שמועה על עסקה חשאית, כזו שמסעירה את הדמיון ומרעידה את יסודות מאזן הכוחות האזורי. עסקת ענק של חברת אלביט מערכות, שנחתמה בחשאיות כמעט מוחלטת, מציבה את ישראל בפני דילמה אסטרטגית חסרת תקדים. מכירת מערכת לחימה כה מתקדמת למדינה זרה, גם אם ידידותית, עלולה לכרסם ביתרון האיכותי עליו בנתה ישראל את ביטחונה, ולעורר שאלות קשות לגבי שימור העליונות הטכנולוגית הייחודית שלה.
העסקה המסתורית והשלכותיה
למרות החיסיון הכבד, פרטים מצומצמים החלו לדלוף על עסקת ענק ביטחונית שנחתמה בין אלביט מערכות ללקוח בינלאומי. מדובר בעסקה המוערכת בכ-2.3 מיליארד דולר – סכום אסטרונומי הממקם אותה כאחת מעסקאות הייצוא הביטחוני הגדולות והמשמעותיות ביותר שישראל ביצעה אי פעם. אלביט, בהודעה לבורסה, תיארה אותה כ"פתרון אסטרטגי ללקוח בינלאומי", אך מעבר לכך, השתיקה רועמת. זהות המדינה הרוכשת ומהות המערכת המתקדמת נותרו תחת צו איסור פרסום גורף. לא מדובר בשיקול דעת ישראלי בלבד, אלא בתנאי מפורש שהציבה המדינה הזרה שקובע כי כל חשיפה של פרטי העסקה תביא לביטולה המיידי. רמת החשאיות הזו, והמעורבות המלאה של משרד הביטחון בתיווך ואישור העסקה, שצפויה להיפרש על פני עשור, מצביעות על עומק אסטרטגי ורגישות ביטחונית חסרת תקדים.
למה זה משנה את כללי המשחק?
המשמעות האסטרטגית של עסקה כזו היא מרחיקת לכת. ישראל, מעצמה טכנולוגית צבאית, מקפידה לשמר יתרון איכותי מובהק על פני יריבותיה. מכירת מערכת כה מתקדמת, שסביר להניח שהיא "שוברת שוויון" בתחומה, עלולה לכרסם ביתרון הזה. הדילמה ברורה: מחד, מכירת נשק מתקדם מחזקת את התעשיות הביטחוניות, מזינה את התקציב ומהדקת קשרים אסטרטגיים. מאידך, היא עלולה להוביל להפצת טכנולוגיות קריטיות, שבעתיד עלולות למצוא את דרכן לידיים עוינות, או אף לשמש נגד ישראל עצמה. השתיקה מצד אלביט ומשרד הביטחון, המתבצרות בטענה לרגישות וסיווג גבוה, רק מעצימה את החששות. היא מותירה את ישראל בעמדה מביכה ולא נוחה, כשהיא נדרשת לאזן בין אינטרסים כלכליים ודיפלומטיים לבין שימור העליונות המבצעית שהיא יצרה בעמל רב. עסקה כזו אינה רק עסקה מסחרית; היא הצהרה אסטרטגית עם השלכות גלובליות, והשפעתה על שדה הקרב העתידי ועל מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית צבאית עוד תתברר במלואה בשנים הבאות.
