באנו טילים לגרש: מערכת הגנה מבוססת לייזר מתקרבת לפריסה מבצעית

This post is also available in: English (אנגלית)

מערכות הגנה אווירית מודרניות מתמודדות עם אתגר הולך וגובר: מספר האיומים הנכנסים עולה — וגם עלות היירוט שלהם. רקטות, רחפנים ותחמושת מונחית מדויקת יכולים להיות משוגרים בזול ובכמות גדולה, בעוד שמיירטים קינטיים נותרים יקרים ומוגבלים בכמות. תוכנית אור איתן (Iron Beam) שישראל השלימה לאחרונה מיועדת לצמצם את הפער הזה באמצעות מערכת לייזר שנועדה ליירט איומים בעלות מזערית ביחס ליירוט טילי.

הבעיה המרכזית שהמערכת פותרת היא קיימות ההגנה. גם עם מערכות חזקות כמו כיפת ברזל, קלע דוד ומערכות חץ, עלויות היירוט מצטברות במהירות בעת מערכות לחימה ארוכות. בעימותים האחרונים, מטחים של עשרות רקטות ורחפנים הדגישו את העומס על שכבות ההגנה הקיימות. לייזרים, היורים אנרגיה מרוכזת במקום מיירטים פיזיים, מציעים חלופה משלימה: יירוט מהיר, "מחסנית" כמעט בלתי מוגבלת ועלות ירי זניחה.

על פי דיווח של ה-Defense Post, זוהי מערכת לייזר קרקעית עתירת־הספק שמיועדת להתמודד עם איומים אוויריים קצרי־טווח — כולל רחפנים, רקטות, פצמ"רים ובמקרים מסוימים גם חימוש משוטט. באמצעות מיקוד הקרן על המטרה לשבריר שנייה, המערכת גורמת לכשל מבני ומנטרלת את האיום לפני שהוא מגיע לאזורים מאוכלסים או לתשתיות חיוניות. מאחר שה"תחמושת" היא חשמל, המערכת עוקפת את האתגרים הלוגיסטיים הכרוכים באחזקת מלאי מיירטים.

בנוסף, מערכת לייזר מספקת מספר יתרונות; היא יכולה לתמוך במערכות היירוט הקיימות באמצעות טיפול באיומים זולים ומרובי־נפח, וכך לפנות מיירטים קינטיים לאיומים מורכבים או ארוכי־טווח יותר. היא פועלת בשקט, מאפשרת קצב ירי מהיר, ומצמצמת את דרישות הלוגיסטיקה — תכונות המועילות במיוחד להגנת בסיסים, אזורי גבול וסביבה עירונית.

למרות שהמפרט המדויק של המערכת לא פורסם, גורמים רשמיים אישרו כי הפיתוח הושלם וכי ניסויים רחבי־היקף אימתו את ביצועיה המבצעיים. כשירות מבצעית התחלתית צפויה עד סוף 2025. לאחר שתיכנס לשירות, המערכת תשולב במערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של ישראל — צעד משמעותי בדרך למעבר של מערכות אנרגיה מכוונת מפלטפורמות ניסוי לכלי לחימה בשדה הקרב המודרני.