עוצרים את אפקט הדומינו: מחשבים מחדש את חוסן הסייבר

image provided by pixabay

This post is also available in: English (אנגלית)

תשתיות מודרניות נשענות יותר ויותר על מערכות דיגיטליות מקושרות הדוקות. רשתות חשמל, מערכי תחבורה, בתי חולים ופלטפורמות תקשורת – כולם פועלים באמצעות זרימות נתונים המקשרות ביניהם. אמנם קישוריות זו משפרת יעילות, אך היא גם יוצרת נקודת תורפה מבנית: שיבוש במגזר אחד עלול להתגלגל במהירות למגזרים אחרים. מחקר דוקטורט חדש מאוניברסיטת ואסה טוען שהתמודדות עם סיכונים אלו מחייבת גישה אינטגרטיבית בהרבה מזו שמספקות רוב מסגרות הסייבר הקיימות.

כיום, תחומי הסייבר, ממשל הנתונים והפעלת רשתות חכמות מטופלים לרוב כתחומים מופרדים. לפי המחקר, חשיבה מפוצלת זו מותירה מערכות קריטיות חשופות לאיומים המנצלים את הפערים בין טכנולוגיות ובין הגופים המנהלים אותן. כאשר תוקף פוגע ברכיב אחד במערכת מקושרת, ההשפעות עלולות להתפשט במהירות, מעיכובים לוגיסטיים והפסקות פעילות בבתי חולים ועד תקלות נרחבות בחלוקת אנרגיה.

על פי דיווח של TechXplore, המודל המוצע מרחיב את תפיסת ההגנה על תשתיות לשבעה תחומים מקושרים, ובהם הגנות טכניות, ממשל נתונים, התנהגות חברתית־טכנולוגית וניתוח סיכונים. מבנה זה נועד להבטיח שאמצעי הגנה בתחום אחד לא ייצרו פגיעות בתחום אחר. המחקר מראה כי תקנים הקיימים בתחום הסייבר והגנת הפרטיות מתייחסים לעיתים קרובות באופן חלקי בלבד לתלות ההדדית בין מגזרים—וכך מגבילים את יעילותם בסביבות משבר אמיתיות.

עבור קהילת הביטחון וביטחון־הפנים, תובנות אלו רלוונטיות במיוחד. פעילות צבאית מודרנית מסתמכת במידה רבה על תשתיות אזרחיות – מרשתות אנרגיה ועד תקשורת דיגיטלית. מתקפת סייבר המשביתה רשת חשמל אזורית או פלטפורמת לוגיסטיקה מרכזית עשויה להשפיע מידית על הביטחון הלאומי. אסטרטגיה אינטגרטיבית זו מקלה על חיזוי אפקט הדומינו ועל קביעת סדרי עדיפויות לחוסן במערכות המשרתות במקביל הן את הציבור והן את המוכנות הביטחונית.

עוד מדגיש המחקר כי הגנה היא לא יעד קבוע אלא תהליך מתמשך. ככל שהטכנולוגיות משתנות והיריבים מסתגלים, על ארגונים לבחון מחדש את הנחותיהם ולעדכן את אמצעי המיגון. חוסן אפקטיבי, נטען במחקר, נשען על שיתוף פעולה בין מהנדסים, מקבלי החלטות ומנהלים מבצעיים המבינים את ההיבטים הטכנולוגיים והחברתיים של מערכות אלו.

העבודה משקפת קונצנזוס מתהווה: הגנה על תשתיות קריטיות דורשת יותר מאבטחת רכיבים בודדים. היא מחייבת אסטרטגיות מתואמות ורב־תחומיות שמסוגלות להתמודד עם המורכבות של מערכות מודרניות ומקושרות.

המחקר פורסם כאן.