This post is also available in:
English (אנגלית)
צוות מחקר מאוניברסיטת לה ספיאנצה ברומא הדגים שיטה לזיהוי אנשים המבוססת אך ורק על האופן שבו גופם משפיע על אותות Wi-Fi בסביבתם. המערכת, שנקראת WhoFi, מצליחה להבחין בין אנשים בדיוק של למעלה מ-95% – מבלי שהם יצטרכו לשאת מכשיר כלשהו.
בניגוד לטכנולוגיות מעקב מסורתיות כגון זיהוי פנים או איכון טלפונים ניידים, WhoFi פועלת באופן פסיבי. היא מזהה כיצד נוכחות של אדם משנה את תדרי ה-Wi-Fi הסובבים, תוך שימוש בטכניקה סטנדרטית המכונה Channel State Information (CSI). טכניקה זו אוספת נתונים מדויקים בזמן אמת על התפשטות האותות, כולל שינויים בפאזה ובאמפליטודה – תוצאה של הפרעות מצד עצמים פיזיים כמו גוף האדם.
כאשר המידע הזה מנותח באמצעות רשת עצבית עמוקה, מתקבל "חתם ביומטרי" ייחודי, שבעזרתו ניתן לזהות אנשים גם כאשר הם נעים בין אזורי Wi-Fi שונים. במקרה זה, החוקרים השתמשו בארכיטקטורה מבוססת טרנספורמר – אותו סוג של מודל למידת מכונה שמפעיל מערכות AI מובילות רבות כיום.
המחקר מתבסס על ניסיונות קודמים להשתמש בזיהוי אלחוטי לתנועת גוף וזיהוי אישי, אך מערכות קודמות השיגו דיוק מוגבל בלבד. WhoFi, שנבחן על בסיס מאגר הנתונים NTU-Fi, השיג שיעור זיהוי מרשים של 95.5%.
יתרון מרכזי של הגישה הזו הוא ביטול הצורך במצלמות או במעקב אחר מכשירים פעילים. המערכת מסוגלת לפעול בתנאי תאורה ירודים, מבעד לקירות, וללא איסוף של תמונות חזותיות. עם זאת, הטכנולוגיה מעוררת גם שאלות אתיות חדשות – בעיקר סביב האפשרות של מעקב סמוי והפרת פרטיות ללא הסכמה.
ככל שיכולות החישה האלחוטיות מתקדמות, הגבול בין נוחות למעקב הופך מטושטש יותר. מערכות כמו WhoFi עשויות להציע יישומים מבטיחים בתחומי האבטחה, הסביבה החכמה והרפואה, אך הן גם מעלות סוגיות חשובות של הסכמה, פיקוח ושימוש בנתונים ביומטריים. עם התפשטות השימוש, יהיה על מקבלי החלטות ואנשי טכנולוגיה למצוא את האיזון בין חדשנות לשמירה על פרטיות – בעידן שבו עצם המעבר בחדר עלול להשאיר עקבה דיגיטלית.
ממצאי המחקר פורסמו כמאמר מוקדם (preprint) באתר arXiv.
