חיל האוויר: ממלחמת לבנון השנייה לצוק איתן

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת: דודי (דוד) ירון

מלחמת לבנון השנייה (2006) נפתחה במבצע "משקל סגולי" שבו במהלך 34 דקות בלבד, השמיד חיל האוויר הישראלי את מרבית מערך הרקטות לטווח ארוך ובינוני של החיזבאללה. דווקא במלחמת צוק איתן, מצליח חיל האוויר בתחום שבו לא צלח במהלך מלחמת לבנון השנייה.

מבצע "משקל סגולי" (13.7.2006) גרם בזמנו להלם בהנהגת החיזבאללה, משום שבתוך מספר דקות איבדו הללו את הנשק האסטרטגי העיקרי שהיה בידם. לא פחות מכך נדהמו אלו, מרמת המודיעין הפרטני והמדויק שנמצא בידי הישראלים שבלעדיו, מבצע שכזה לא היה יכול להתקיים לא כל שכן להצליח. דווקא בתחום שיגור הרקטות הקלות יותר לעברה של צפון המדינה, לא נחל חיל האוויר הצלחה יתרה, וצמצום היקפי הירי הושג למעשה רק עם התקדמות הכוחות הקרקעיים בדרום לבנון.

רצועת עזה של מלחמת צוק איתן, מציבה בפני חיל האוויר תנאים ואתגרים שונים מאלו שבפניהם ניצב בעת במלחמת לבנון השנייה. רצועת עזה הינה תא שטח קטן ומצומצם למדיי וככזה לא ניתן להפעיל בו בה בעת, יותר ממספר מטוסים נתון. מאידך ובניגוד למלחמת לבנון השנייה, ברצועת עזה נהנה חיל האוויר הישראלי משמיים נקיים ללא איומי נ"מ בינוניים וכבדים, ומבלי שיידרש להקצות מטוסים להגנה מפני מטוסי אויב.

החמאס אינו מצויד ברקטות כבדות לא כל שכן בטילים כמו אלו שהושמדו מהאוויר בפתיחת מלחמת לבנון השנייה, רקטות וטילים הנישאים ע"ג משאיות/משגרים, כך שניתן בקלות יתר לאתרם. הרקטות הקלות יותר שברשות החמאס, הוטמנו רובן ככולן בעמדות תת קרקעיות מבוטנות הפזורות בעיקר בשטחים בנויים וצפופי אוכלוסין. מאחר ולשטחים אלו כוחות הקרקע של צה"ל לא הגיעו, הוטלה משימת איתור והשמדת הרקטות ועמדות השיגור שלהם, כמעט באופן בלעדי על כתפי חיל האוויר.

iHLS – Israel Homeland Security

אם הסתמך החמאס על הצלחתו המאוד מוגבלת של חיל האוויר בצייד הרקטות קיצרות ובינוניות הטווח במלחמת לבנון השנייה, הרי שכאן נכונה לחמאס אכזבה. בשמונה השנים האחרונות, עשה חייל האוויר הישראלי קפיצת מדרגה מהותית במספר תחומים מהותיים. הדברים באים לידי ביטוי בכל האמור להפעלה מאסיבית של כלי טייס בלתי מאוישים, פאסיביים והתקפיים כאחד. זמני/מעגלי העברת המידע בין הגורמים השונים המעורבים בלחימה, הפכו ממש לזמני אמת. גם החימוש המתקדם ומיומנות מפעיליהם הן באוויר והן על הקרקע, מאפשרים במקרים רבים איתור והשמדה נקודתית, גם באותם שטחים הבנויים בצפיפות.

תוצאות פעילות אווירית זו כבר ניכרים בשטח, הגם שהתקיפות האוויריות עצרו כנראה לחלוטין, גם את מערך ייצור הרקטות העצמי של החמאס. על פי הערכות שונות נותרו ברשות החמאס רק כשליש מכלל הרקטות שהיו ברשותם בתחילת המערכה. כתוצאה מכך, החמאס עושה עתה שימוש מדוד יותר בשיגור הרקטות. לא עוד מטחים צפופים בתקווה שרקטה בודדת תצליח אולי לחדור את מערכת כיפת ברזל, ולפגוע ביעד איכותי (אזרחי או צבאי), אלא רקטות בודדות המשוגרות לערים מרכזיות, בהנחה שגם אם לא תגיע ליעדה, לפחות תיצור אותו אפקט של הטרדה ושיבוש החיים, גם אם לדקות ספורות.

כפי שהדברים נראים עתה (ובהחלפת יוצרות שכזו בהשוואה למלחמת לבנון השנייה), דומה שכוחות הקרקע יסוגו מרצועת עזה עם השלמת פיצוץ המנהרות, ומלאכת צייד הרקטות תמשיך ותישאר בתחום טיפולו הכמעט בלעדי של חיל האוויר.

דודי (דוד) ירון, סופר ומחבר ספרי מתח צבאיים, סא"ל מיל' בחיל האוויר