חוקי הנשק הישראלים יוכלו להועיל לארה"ב

חוקי הנשק הישראלים יוכלו להועיל לארה"ב

אנשים מפגינים בעד הגבלות על כלי הנשק

This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

ישראל נמצאת תחת איום התקפה תמידי מצד אויבותיה ומחייבת את האזרחים בה לשרת בצבא, אך עדיין יש בה חוקי בקרת נשק מחמירים בהרבה מאשר בארה"ב. החוקים האלה מגבילים אלימות – בישראל יש אחוז מקרי רצח על ידי נשק חם נמוך בהרבה מבארה"ב, אך החברה הישראלית איננה חברה רגועה באופן מהותי מהאמריקאית. למעשה, כתבי עת בנושא בריאות הציבור מספרים כי אם היו בישראל יותר כלי נשק חם, היו גם יותר מקרי המוות המערבים אותם.

גם הישראלים שמצליחים לעמוד בתנאים המחמירים יכולים להחזיק בכלי נשק חם אחד, ומדובר באקדח – לא ברובה חצי אוטומטי המסוגל לבצע ירי מהיר. ישנן גם הגבלות על תחמושת, וכל בעל נשק רשאי להחזיק בביתו 50 כדורים בלבד.

הרבה מדינות בארה"ב מחלקות היתרי נשק באופן חופשי למדי, אך חוקי הנשק הישראלים מגבילים את רישיונות הנשק לאזרחים שעומדים בתנאים מחמירים של מקום מגורים, עיסוק או דרגה צבאית.

לדוגמה, עובדי ביטחון, עובדי מגזר התכשיטים, ציידים או תושבים הגרים מעבר לקו הירוק יוכלו לקבל רישיון נשק.

ארבעים אחוזים ממגישי הבקשה לרישיון נשק נדחים על הסף על ידי הממשלה בישראל. בעלי נשק חם חייבים לחדש את הרישיון כל שלוש שנים ולדווח באופן מיידי על כל שינוי בסטטוס הזכאות לאגף לרישוי כלי ירייה במשרד הפנים.

ישראל נסמכת על אנשי צבא ומשטרה לצורכי הביטחון, ולא על "אנשים טובים על נשק" או אפילו מתנדבי המשמר האזרחי.

שיעור כלי הנשק לאוכלוסייה בארה"ב הוא הגבוה בעולם, ויש בממוצע כלי נשק חם אחד לכל אדם במדינה. תימן מגיעה למקום השני, עם שיעור של 0.29-0.81 כלי נשק חם לראש. ישראל נמצאת במקום ה-81 עם 0.073 כלי נשק לראש בממוצע.

לפי אתר nypost.com, ישראל מגבילה גם חלק מהחיילים בחופשה מלצאת הביתה לחופשת סוף שבוע עם הנשק הצבאי, כחלק מתוכנית מצליחה למניעת התאבדויות חיילים הקשורות בנשק חם שהורידה את שיעור ההתאבדות בחצי – ונראה כי 80 אחוזים מהירידה במקרי ההתאבדות נובעים מהגבלת הגישה לכלי הנשק ולאו דווקא לייעוץ.

ב-15 השנים האחרונות עלה שיעור מקרי ההתאבדות בארה"ב ב-24 אחוזים, ושני שלישים ממקרי המוות הקשורים בנשק חם הם התאבדויות.

בארה"ב, התאבדות נראית כטרגדיה אישית, בעוד מקרי ירי המוני נתפשים כטרגדיה חברתית.

ישראל מחשיבה את התאבדויות החיילים כטרגדיה חברתית, והגבלת הגישה לנשק על החלק היחיד באוכלוסייה לו יש גישה כמעט בלתי מוגבלת לנשק מורידה את מספר מקרי המוות האלה.

יכול מאוד להיות שארה"ב צריכה ללכת בעקבותיה של ישראל בנוגע לאכיפת הבקרה על הנשק החם, אם תצליח להתגבר על התיקון השני לחוקתה, לפיו כל אזרח רשאי לשאת נשק לצורכי הגנה עצמית.