מינוף המדיה החברתית במצבי חירום
This post is also available in: 
English (אנגלית)
במצבי חירום כגון תנאי מזג אוויר קשים או התקפת טרור, הרשויות המקומיות והמגיבים הראשונים זקוקים בדחיפות לנתונים נגישים ואמינים בזמן אמת. שיטה חדשה שנמצאת בפיתוח תזהה משתמשים מקומיים של רשתות חברתיות ותאסוף את המידע שהם מעלים במהלך אירועי חירום.
רוב גרייס, דוקטורנט למדעי המידע וטכנולוגיה במכללת פן סטייט ועמיתים במרכז למשבר, קהיליה ואיפורמטיקה אזרחית (3C) בוחנים איך ניתן למנף את המדיה החברתית במקרי חירום.
לפי phys.org, החוקרים מקווים להקל על עבודתם של מנהלי מצבי חירום וצוותי מגיבים ראשונים בניטור תוכן ברחבי הרשתות החברתיות. גישה זו תגביר את מודעות המצב בקרב מקבלי החלטות ותשתף ביעילות מידע חשוב עם האזרחים המקומיים, למשל דרכי מילוט ופינוי ועדכוני מצב לגבי תשתיות חיוניות כמו מים וחשמל.
“המטרה היא לתכנן כלי שיאפשר לגורמים הרשמיים לנטר מידע ציבורי ברשתות החברתיות כדי ליידע את מקבלי ההחלטות", מציין גרייס. "כדי לתאם את התגובה למשבר, עליך להיות נוכח במרחב הדיגיטלי".
גורמים רשמיים משתמשים כיום באופן בלתי רשמי במדיה החברתית כדי להגיע למידע על הקהילות שלהם, אך לעיתים קרובות אין להם את היכולות הטכנולוגיות להגיע למידע. גרייס מאמין שהם יוכלו לנטר את המדיה החברתית ביעילות רבה יותר לפני ובמהלך אירועי חירום, אך הקושי הראשון הוא השגת המידע.
הצוות הגדיר שלוש גישות עיקריות לשימוש במדיה חברתית, בעיקר בטוויטר, ככלי לניטור: מידע גיאוגרפי – תיוג גיאוגרפי – שמציין את המיקום ממנו נובע המקור, חיפושי מילות מפתח ותוכן, ושיטת הטריאנגולציה החברתית.
בעוד שתגיות גיאוגרפיות עשויות להיכלל בציוצי טוויטר כדי לסייע לגורמים רשמיים לזהות את מיקום המשתמש, הרי שרק פחות מ-3% מהציוצים אכן משתמשים בהם, כך שהמיקום של רוב הגולשים נשאר בלתי ידוע.
הגישה השניה המשתמשת במילות מפתח ותוכן היא קצת יותר יעילה. ברוב המקרים השילוב של שתי השיטות יכול לסייע בזיהוי מידע מקומי.
הגישה השלישית והפחות מוכרת, שהצוות מכנה טריאנגולציה חברתית, מזהה משתמשי מדיה חברתית מקומיים ואת המידע שהם מעלים לפי מאפייני הרשתות החברתיות שלהם. לטענת גרייס, זו השיטה שתאפשר לגורמים הרשמיים לאתר אנשים באזור מקומי. היא מבוססת על ההנחה שבעוד שהמשתמשים לא יכללו פרטים מפורשים על מיקומם הגיאוגרפי, הרי שהרשתות החברתיות שלהם יכולות לספק רמזים רבים על כך.
"נוכל להסתכל על הרשת של אדם כדי להסיק את מיקומו על פי מאפייני הרשת", אמר גרייס. "אנשים באזור מקומי נוטים לעקוב אחר ארגונים מקומיים, מה שעשוי להיות בעל ערך".
התיאוריה היא שבאמצעות פיתוח תוכנית הפצה שהיתה קיימת עוד קודם, קבוצות יוכלו לשלוח הודעות דרך הטוויטר כדי להגיע לקהל רחב יותר.
לאור העובדה שיותר ויותר אנשים מסתמכים על הטלפון הנייד שלהם, גרייס מאמין שהאופציה הראשונה עבור רבים לקבל מידע נמצאת בכיסם. אם המדיה החברתית מהווה את המקור לעדכוני חדשות עבור האנשים, הרי שעל גורמי החירום לקחת חלק בכך. סוג זה של שיתוף פעולה יאפשר גם לאזרחים למלא תפקיד פעיל במוכנות של הקהילה.
