האם אירופה מאבדת את עצמה נוכח איום הטרור?

האם אירופה מאבדת את עצמה נוכח איום הטרור?

This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

פז שבתאי

האירועים בשנה האחרונה כבר גרמו לדיונים נלהבים סביב משבר ההגירה הבלתי חוקית אל אירופה. כעת, המתקפות שהתרחשו ב- 13 בנובמבר בפריז שפכו דלק על הדיון שהיה בוער מלכתחילה.

בפנייתו לעולם לאחר מתקפות הטרור, נשיא צרפת פרנסואה הולנד הכריז על מצב חירום ואמר כי גבולות המדינה כולם ייסגרו מחשש לתוקפים נוספים העלולים לעשות את דרכים פנימה. סלובניה, אוסטריה וגרמניה אף הן הקפיאו את מערכת הגבולות הפתוחים בהן.

רשויות בכל רחבי אירופה אשר תופסות פליטים העוברים את הגבול מחויבות על פי החוק לאסוף את טביעות האצבע שלהם ולתייק אותן אל תוך בסיס נתונים אירופי. פליטים אלו אז עוברים תהליך לקראת סטטוס של פליט באותה מדינה ואינם מורשים לחפש מקלט במקום אחר. אם הפליטים ממשיכים בדרכם אל יעדם הסופי, הם יכולים להידחות על סף אותה מדינה.

מדינות החברות באיחוד האירופי קראו לשימוש באמצעים שיטתיים על אזרחי האיחוד בגבולותיו החיצוניים של הגוש ולשימוש בכל טכנולוגיה קיימת למניעת טרור בתוך אזור השנגן. רצון זה לבדיקות שיטתיות פגש בהתנגדות מצד ועדת האיחוד, אשר אמרה כי הקוד כבר מספק את אמצעי הבקרה הנדרשים ושמדינות חברות נדרשות רק להשתמש באמצעים הקיימים במלואם, שכן סעיף 7.2 בקוד שנגן מציין כי "שומרי גבול יכולים להשתמש בבסיסי נתונים לאומיים ואירופים" על מנת לבדוק שאזרחי האיחוד אשר נכנסים לאזור השנגן לא סומנו כסכנה.

עם זאת, כאשר זכרון המתקפות בפריז עוד טרי ועם בריסל המשותקת מזה מספר ימים משום התראות טרור, כמה מדינות דורשות שייעשה עוד יותר.

שבדיה, לדוגמה, הציעה שימוש בדרכונים ביומטריים בגבולותיו החיצוניים של אזור השנגן החופשי מדרכונים. הצעה זו הועלתה רק יום לאחר שמשטרת שבדיה העלתה את רמת איום הטרור במדינה בעוד היא ערכה מצוד אחר אדם שנחשד בתכנון פיגוע. התקשורת בשבדיה מדווחת שהחשוד היה חבר בקבוצת המדינה האסלאמית אשר זקפה לזכותה את האחריות למתקפות בפריז.

ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, קרא לגבולות חיצוניים בלתי-עבירים לחלוטין לשם העלאת האבטחה והצלת אמנת שנגן למעבר ללא דרכונים בתוך גבולות האיחוד האירופי: "המשימה הראשונה [של האיחוד האירופי] היא להגן על הגבולות ולשלוט במי נכנס בהם," אמר. חלק, אם כך, מציעים לחזק את השליטה בגבולות החיצוניים באזור השנגן, בעוד שאחרים פועלים כאילו לומר שכל מדינה נדרשת לעמוד בפני עצמה ולאכוף את מדיניות הכניסה אליה.

על אף הקריאות לשימוש בהן, אותן טכנולוגיות לביקורת גבולות, נוגעות רק בחלק מסוים מהבעיה, בהנחה שפחות סביר הוא שמהגרים שבאמת מגיעים בכוונה לפגוע תחת מסווה גלי ההגירה יפעלו מבלי להצטרף לתאי טרור קיימים אשר כבר פועלים על אדמת אירופה – בתוך גבולות שנגן. טרוריסטים אלו, הנמצאים כבר במקום, אינם בהכרח מהגרים אלא אזרחים מלאים של האיחוד האירופי וחופשיים לבוא וללכת בחופשיות. אמצעי בקרת גבולות לבדם, ביומטריים או לא, אינם יכולים בשום אופן לחשוף את תכניותיהם. שירותי הביטחון האירופים מוכרחים להטמיע גם אמצעי מודיעין אל תוך האסטרטגיה שלהם במקום לפעול על בסיס הנחות מוקדמות או תגובות מידיות. בזמן קריטי שכזה, טכנולוגיה היא אולי הפתרון לאפשר לנו רמת ביטחון גבוהה יותר מבלי לאבד כמה מערכיו המרכזיים של המערב – אנושיות וכבוד.