This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

טכנולוגיה חדשה עשויה להגן על רשתות התקשורת של קבוצות של רובוטים מפני האקרים. חוקים ממעבדת המחשבים והבינה המלאכותית של אוניברסיטת MIT מציעים טכניקה חדשה שתספק שכבת אבטחה נוספת במערכות בעלות תקשורת מוצפנת או אלטרנטיבה להצפנה כאשר היא אינה אפשרית.

"קהילת הרובוטים התמקדה בהפיכתן של מערכות מרובות רובוטים לאוטונומיות ובעלות יכולות גבוהות יותר, זאת באמצעות פיתוח מדע האוטונומיה. במובן מסוים לא עשינו מספיק מבחינת אבטחת הסייבר והפרטיות", אומרת דניאלה רוס, חוקרת מ-MIT וכותבת בכירה של מאמר בנושא.

"אך כשאנחנו משתמשים במערכות מרובות רובוטים בישומים אמיתיים, אנחנו חושפים אותם לכל הסכנות המאיימות על כל מערכות המחשבים כיום", היא מוסיפה. "התקפת סייבר על רובוט דומה מבחינת הסכנות שלה להתקפה על כל מערכת מחשב, ועל כך נוספת העובדה שהרובוט עלול להיות נשלט על ידי גורם שמעוניין להסב נזק. כך שבמובן מסוים, פתרון לבעיה זו הוא יותר דחוף מאשר אנחנו חושבים".

"לעבודה יש השלכות חשבות, מפני שמערכות רבות מסוג זה כבר נראות באופק – רשתות של מכוניות אוטונומיות, רחפני המשלוחים של אמזון ועוד", אומר דייוויד הסו, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטה הלאומית של סינגפור. "האבטחה היא נושא מרכזי במערכות כאלה, בפרט בעולם המחובר של היום. הפתרון המוצע הוא יצירתי ושונה לחלוטין ממנגנוני ההגנה המסורתיים".

לפי אתר האוניברסיטה, רוב האלגוריתמים במערכות בעלות הרובוטים המרובים מסתמכים על תהליך של "הצבעה" לקביעת מהלך הפעולה. כל רובוט ממליץ על בסיס הכרתו המוגבלת והמקומית, וההמלצות מעובדות לכדי החלטה סופית.

הדרך הטבעית עבור האקרים לפרוץ למערכת מרובת רובוטים תהיה לחקות מספר רב של רובוטים ברשת ולהפיץ מספיק "הצבעות" זדוניות כדי להשפיע על ההחלטה הקולקטיבית, שיטה המכונה spoofing.

המערכת החדשה שמציעים החוקרים מנתחת את הדרכים הנפרדות של האינטרקאציה של השידורים האלחוטיים של הרובוטים, בכדי לספק לכל אחד מהם "טביעת אצבע" משלו מבחינת שידור. אם המערכת מזהה הצבעות רבות שמגיעות מאותו משדר, סימן שהן זדוניות.

החוקרים מתיחסים במאמר לבעיה הנקראת "כיסוי", כאשר רובוטים ממקמים את עצמם כך שיפיצו את שירותיהם לאורך אזור גיאוגרפי – קשרי תקשורת, ניטור וכו'. כך, ה"הצבעה" של כל כובוט היא בעצם דוח של עמדתו, שהרובוטים האחרים נעזרים בה כדי לקבוע את עמדותיהם.

המאמר משווה את התוצאות של אלגוריתם כיסוי מוכר במצב רגיל והתוצאות המושגות כשהמערכת מצליחה לסכל התקפה. גם כאשר 75% מהרובוטים במערכת נגועים כתוצאה מההתקפה, הם עדיין ממוקמים במרחק 3 ס"מ מאיפה שהיו אמורים להיות. כדי לאמת את התיאוריה, החקורים יישמו את המערכת באמצעות סוללה של משדרי ווייפיי מבוזרים ומסוק אוטונומי.

החוקרים מצאו דרך לבצע מדידות מיקום מדויקות באמצעות שתי אנטנות בלבד, שמצליחות לבצע מדידה כמו מספר רב של אנטנות, דרישה שהרובוטים מסוגלים לעמוד בה. במהלך הניסויים שדווחו במאמר, לדוגמא, המסוק האוטונומי ריחף במקום והסתובב על צירו כדי לבצע את המדידות.

כאשר משדר הווי-פיי שידר אות, חלק ממנו עובר ישירות אל המקלט, אך חלק גדול ממנו קופץ מהמכשולים שבסביבה, ומגיע למקלט מכיוונים שונים. הדבר מהווה בעיה כשרוצים לקבוע את המיקום, אבל עבור "טביעות אצבע" של רדיו, הדבר מהווה יתרון: האנרגיות השונות של האותות המגיעים מכיוונים שונים נותנות למעשה לכל משדר פרופיל משלו.

הדרך הטבעית עבור האקרים לפרוץ למערכת מרובת רובוטים תהיה לחקות מספר רב של רובוטים ברשת ולהפיץ מספיק "הצבעות" זדוניות כדי להשפיע על ההחלטה הקולקטיבית, שיטה המכונה spoofing.

המערכת החדשה שמציעים החוקרים מנתחת את הדרכים הנפרדות של האינטרקאציה של השידורים האלחוטיים של הרובוטים, בכדי לספק לכל אחד מהם "טביעת אצבע" משלו מבחינת שידור. אם המערכת מזהה הצבעות רבות שמגיעות מאותו משדר, סימן שהן זדוניות.