אגוזי עצבני – ממשלה שלא מסייעת ליצוא הביטחוני פוגעת בביטחון

This post is also available in: English (אנגלית)

אעשה זאת פשוט מאוד להבנה גם למי שאינו ממש עוסק בכך. התעשיות הביטחוניות הישראליות חייבות להמשיך ולייצא בהיקפים גדולים בעיקר כדי לממן פיתוחים עתידיים, שחלקם נועד להגן על המדינה בעיתות מלחמה.

זו עובדה אחת. עובדה שנייה היא שיצוא בטחוני ופוליטיקה בינלאומית הולכים יד ביד. נשיאים, ראשי ממשלה ושרים בכירים מסייעים לתעשיות הביטחוניות של ארצותיהם לחתום על עסקאות יצוא גדולות.

עובדה שלישית. ראשי מדינת ישראל כמעט ולא עושים זאת. הדבר גרם ועדיין גורם לאיבוד של עסקות ביטחוניות בהיקפים גדולים.

ראשי המדינה שלנו עסוקים מידי במריבות פנימיות וכנראה שלא נותר להם זמן לעלות על מטוס ולטוס לבירת המדינה איתה מנהלת תעשיה ביטחונית ישראלית משא ומתן ולסייע לזכייה בעסקה דרך השימוש באמצעים הפוליטיים.

הדבר מציב את התעשיות הביטחוניות הישראליות במצב לא פשוט – מצד אחד מונעים מהן ליצא חלק ממה שהן מפתחות, מתוך רצון לשמור בידי צה"ל "הפתעות" ליום פקודה, ומצד שני הן לא מקבלות סיוע פוליטי כמקובל בעולם.

אז בישראל כמו בישראל – לפוליטיקה חוקים משלה, ואחד מהם הוא להיות עסוקים במריבות פנימיות יותר מאשר בסיוע לתעשיות ישראליות למכור את מוצריהן בעולם.

———————-

כתבתי כבר שמשפטו של החייל היורה אלאור אזריה הפך מזמן לקרקס פוליטי מוזר ומכוער. יש במשפט הזה הכל – הופעות של פוליטיקאים, הרבה ספינים, הרבה מריבות בתקשורת. משפט של ממש אין בו ולא יכול להיות.

משפט כזה, שלפי ההערכות יסתיים רק בחודש הבא, אמור היה להימשך 20 דקות ולהיערך בלשכתו של מפקד החטיבה ולא בבית דין צבאי פתוח לכל שהפך ל"אוהל קרקס".

אבל בישראל הפכו את זה מהרגע הראשון לקרקס ומהסוג הגרוע שבו ללהטוטנים יש תפקיד מרכזי.

זו בושה לכל מי שמערכת משפט אזרחית או צבאית חשובה לו.

———————-

קןדם איראן ציפצפה על העולם ובראשו ארה"ב, כאשר השיגה את הנייר חסר הערך שזכה לכותרת "הסכם הגרעין".

עכשיו הבדיחה אפילו השתפרה. לפי פרסומים בארה"ב, וושינגטון העניקה לאיראן פטור סודי מכמה סעיפים בהסכם הגרעין. זאת כדי לעזור לטהרן לעמוד ביעדים שנקבעו לה בהסכם.

הנימוק הוא לסייע לה לעמוד בכמה יעדים כדי שארה"ב תוכל להצדיק את ההסרה המלאה של הסנקציות שהוטלו על איראן בשל תכנית הגרעין הצבאית שלה.

נשמע לכם כשיא הדברים ההזויים? לא ממש, כאשר מדובר בהסכם שכולו בלוף אחד גדול.