אגוזי עצבני – צפון קוריאה מנסה את סבלנותו של העולם

This post is also available in: English (אנגלית)

לא קשה לגלות את החולשה של אמריקה, שהפכה לנמר של נייר בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה.

אבל שניים ניצלו את החולשה הזו עד תום – נשיא רוסיה פוטין ומנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און.

בעוד רוסיה לא מאיימת על העולם אלא פשוט עושה בו כבתוך שלה מבלי לקחת בחשבון את ארה"ב, צפון קוריאה מסכנת אותו.

פעם אחר פעם מבצעת צפון קוריאה ניסויים גרעיניים. היא מבינה שאובמה חלש, לא נחוש, שאין שום איום של ממש מצידו.

יכולנו לשבת וליהנות מההצגה "איך צפון קוריאה משפילה את ארה"ב", אבל ההצגה הזו מסכנת גם אותנו. קשרים הדוקים בין המדינה המבודדת ואיראן, סיוע שלה לסוריה לבנות כור גרעיני שלטענת התקשורת העולמית הושמד על ידי ישראל.

אז צפון קוריאה ממשיכה לפתח נשק גרעיני וטילים ארוכי טווח. ארה"ב פשוט לא גורם במשואה.

——————–

חקירת נסיבות ההתמוטטות של החניון התת-קרקעי בתל אביב נמשכת. מה שכבר ברור הוא שבישראל אין ביקורת על איכות הבניה. הנושא הזה נדחק הצידה, ושום ועדה שדנה בנושא במשך השנים לא הצליחה להביא לשינוי.

כולם מתעלמים ומידי פעם קורים אסונות. וכל זה במדינה בה תיתכן רעידת אדמה בכל רגע וגם מטחים של רקטות.

תחומי האחריות לא ברורים. אין אכיפה. בקיצור בלגן מוחלט. רק אחרי אסון נזכרים בנושא ומדברים עליו, אבל אז הכל חוזר לקדמותו, כלומר לחוסר התיפקוד של המשרדים האמורים לטפל בנושא. בישראל כמו בישראל. הרבה שרים. הרבה תארים. אפס מעשים.

——————–

בני משפחתו של האזרח הישראלי אברה מנגיסטו, שמוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה מזה שנתיים, הפגינו בשבוע שעבר עם דגלי ישראל בידיהם בנקודה שבה חצה בנם את גדר המערכת ונראה לאחרונה. המשפחה מחתה על המשך החזקתו של אברה בשבי, וקראה לראש הממשלה להחזירו לביתו ולמשפחתו.

לא בטוח שמישהו בממשלה מתייחס ברצינות לטענות המשפחה. אבל מישהו בממשלה מאפשר למחבלים הכלואים בבתי הכלא בישראל תנאי "דלוקס". משהו לגמרי לא ברור כאן. במקום ללחוץ על החמאס – ישראל מתקפלת בכל פעם מחדש. הבטון זורם לעזה ומשמש לבניית מנהרות ועמדות מבוצרות.

אסירי הארגון נהנים מתנאים משופרים בבתי הכלא בישראל. לממשלה יש הסברים אבל אף אחד מהם לא עומד במבחן הגיוני כלשהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר בתקיפות ובקול רועם על החמאס. בפועל הוא נותן להם מרחב מחיה בעזה וגם בבתי הכלא בישראל. משהו כאן עקום לגמרי.

——————–

ראיתי את שר המדע הטכנולוגיה והחלל, אופיר אקוניס, מודיע כי בעקבות השמדת הלווין עמוס 6 הוא יזמן אליו את ראשי תעשיית החלל הישראלית לדיון חרום על מצבה של התעשייה הזו.

מעניין שדיון כזה יתקיים רק עכשיו. תעשיית החלל הישראלית במשבר עמוק כבר שנים, ואף אחד לא עושה דבר לתקן את המצב.

נראה כאילו שרים בכל הממשלות בשנים האחרונות מתייחסים לתעשיית החלל כאל משהו ערטילאי שאין להם צורך לעסוק בו. הם לעומת זאת ממהרים להיענות לכל הזמנה לחנוכת מבנה או מעבדה הקשורה לתחום. זה נותן להם כותרות.

ישראל מפתחת ומייצרת לוויני ריגול ולוויני תקשורת מתקדמים. למרות זאת הטיפול בכל התכניות האלה מתחלק בין משרד הביטחון, התקשורת והמדע "והבלגן אדיר", כדברי מקור שדיבר עם iHLS בשבוע שעבר.

לדבריו, כבר שנים רבות שלא נערך בממשלה דיון יסודי על צרכי תכנית החלל של ישראל. "ללא הכרזת מצב חירום, כל הידע שנצבר בתחום יעלם. המומחים ילכו לעבוד בחו"ל במשכורות עתק וישראל תישאר ללא תוכנית חלל חיה ונושמת" אמר המקור.

לדבריו, ישראל הגיעה להישגים טכנולוגיים מרשימים בתחום החלל אבל בהעדר תוכנית "כל העסק במדרון".

לוויני הריגול ולוויני התקשורת הם צורך בטחוני ראשון במעלה עבור ישראל . מדובר ביכולת שמדינה במצבה של ישראל שומרת לעצמה ומפתחת בהתמדה בסיוע תקציבים גדולים.

אין תוכנית, אין תקציבים להמשך הפיתוח. לולא יוזמות של תעשיות כמו התעשיה האווירית, אלביט ורפאל – לא הייתה תעשיית חלל בישראל.

איש מהשרים הנוגעים בדבר לא הרים אי פעם טלפון למנכ"לי החברות האלה כדי להתעניין בנושא. מבחינתם זה פשוט לא קיים. זלזול, חוסר הבנה, סתם בטלנות – תבחרו אתם. התוצאה עגומה.