הנשק של מלחמת האתמול – האם הוא יכריע גם את מלחמות העתיד?

This post is also available in: English (אנגלית)

אריה אגוזי

הדילמה אינה חדשה, אך ככל שמערכות נשק הופכות ליקרות יותר, אנו מנסים לפתור אותה – האם מערכות הנשק שאנו קונים היום, ושבהן ייעשה שימוש בשטח בשנים הקרובות, האם הן התשובה לאיומים באותה נקודת זמן  בעתיד?

ישראל מתכוננת ל"חבילת פיצוי" אשר אמורה להתקבל מארה"ב לאחר החתימה על הסכם הגרעין האיראני בווינה ב-14 ביולי, אך הדילמה קיימת ותהיה קיימת בעתיד כאשר מערכות נשק אחרות יהיו ברשימת הקניות. האם ישנה דרך להחליט מראש מה יהיה הצורך המבצעי העתידי באזור כמו המזרח התיכון, בהתבסס על רצון המפקדים לרכוש תמיד את הצעצועים היקרים ביותר בחנות בלבד?

האם משרד הביטחון הישראלי יכול באמת לחזות מה יהיה הצורך המבצעי בשנת 2017, כאשר יתחילו להגיע המשלוחים של מטוסי ה- F-35, ולאחר מכן? כאשר כל מטוס F-35 נושא תגית מחיר של כ- 137 מיליון דולר, השאלה הנשאלת צריכה תמיד להיות – האם זה שווה את המחיר?

בניסיון לענות על שאלה מהותית שכזו, המצב המיוחד במזרח התיכון צריך להילקח בחשבון. לישראל יש את חיל האוויר החזק והמאומן ביותר באזור. האיום המיידי כרגע הוא מאיראן, מדינת סף גרעינית. בה בעת, לאיראן יש חיל אוויר עם יכולות מצומצמות ביותר. האם ישראל זקוקה למטוס חמקן עם תגית מחיר של 137 מיליון דולר מתנפנפת מכנפיו ,על מנת לתקוף את מתקני הגרעין? התשובה לפי מומחים רבים היא שלילית. לפיהם, הצי הנוכחי של מטוסי קרב בשירות חיל האוויר הישראלי יכול, בעזרת מערכת לוחמה אלקטרונית נכונה, להשיג את אותו אלמנט ההפתעה.

אבל שאלת הרכש של מערכות נשק אינה צריכה להישאל רק לגבי חיל האוויר. חיל הים הישראלי ירכוש קורבטות טילים חדשות לאחר שזנח את התכנית לרכוש את ספינות הקרב LCS האמריקניות. חיל השריון הישראלי רוצה עוד טנקי מרכבה MK-4. האם הדרישות המבצעיות הללו מבוססות על הניסיון במלחמה שעברה? מומחים רבים מסכימים וטוענים שזוהי טעות גדולה, במיוחד במזרח התיכון.

הבעיה מסובכת. כל זרוע בצה"ל רוצה את מערכות הנשק הטובות ביותר הניתנות להשגה ברגע זה – העובדה שטכנולוגיה משנה ותמשיך לשנות את שדה הקרב לא נלקחת תמיד בחשבון.

הנושא מסובך באופן אוניברסלי, אך בישראל עוד יותר מאשר במקומות אחרים.  כאשר רוב תקציב הרכש של צה"ל מגיע מתקציב סיוע של ארה"ב, לישראל אין ברירה אלא "לקנות אמריקני". לא שמישהו אחר מייצר מטוסי חמקן F-35 טובים יותר, אך ישראל היא קהל שבוי של ארה"ב ובלי תחרות, התנאים משתנים, כנראה לרעה, שכן אין חוקים.

האם המצב ישתנה? נדמה שהתשובה הברורה היא לא. ממסד הביטחון הישראלי ימשיך לקבוע מה הוא צריך לעצמו מבלי לאפשר לאף אחד אחר לשאול שאלות. האם זו הדרך לנצל כראוי כל דולר שהושקע בהגנה? התשובה לשאלה זו גם היא שלילית, אך אף אחד לא מצפה לשינוי.

ויש עוד עניין הנוגע לתכניות הרכש של צה"ל. לפי ההסכם, כל חוזה שכזה עם ממשלת ארה"ב מלווה בהסכם לרכש גומלין, המחייב את היצרנים האמריקנים לקנות מערכות ישראליות הקשורות באופן ישיר למערכות אותן היא מייצרת או למערכות אחרות. המונח "רכש גומלין" הפך ללא-תקין פוליטית שכן יש התנגדות בוושינגטון לקניית המערכות הישראליות כאשר ישראל מקבלת מענק שנתי מארה"ב. "זה מצב מטורף בו מדינה נהנית מהתמיכה שלנו פעמיים", אמרו גורמים בפנטגון לא פעם ולא פעמיים. אז על מנת לעבור את המשוכה, הקיזוז שינה את שמו וכעת מוכר כ"שיתוף פעולה תעשייתי ". סמנטיקה פותרת בעיות או לפחות מטאטאה אותן מתחת לשטיח.

התעשייה האווירית קיבלה חוזה לייצור של עד 900 זוגות של כנפיים  למטוס ה- F-35. אלביט מערכות מספקת את קסדת הטייס המיוחדת לחמקן. חוזים נוספים, קטנים יותר, ייחתמו עם תעשיות ביטחון ישראליות אחרות.

אך התעשייה הישראלית אינה מסופקת. אנשי התעשייה טוענים שעסקה עם חיל האוויר הישראלי היא תמיד קידום מכירות אשר עוזר לתעשייה האמריקנית להגדיל את המכירות שלה במדינות אחרות. "כשישראל קונה מערכת, זה חותמת של אישור," אמר מקור בכיר באחת מהתעשיות הישראליות לאחרונה. הוא, כמו אחרים, אומר שמשרד הביטחון יכול היה לשאת ולתת על עסקה טובה יותר לתעשייה. אך אין זה הוגן להאשים את משרד הביטחון שכן ארה"ב לא ששה לאפשר לתעשייה הישראלית "לשתול" את מערכותיה בתוך מטוס ה- F-35 שיסופק לחיל האוויר הישראלי. וכאן אנחנו כבר מדברים על מערכות קריטיות כמו מכם ומערכות לוחמה אלקטרונית.

המדיניות הגבילה במידה ניכרת את יכולת המינוף במשא ומתן של משרד הביטחון ובכיריו אומרים ששיתוף הפעולה התעשייתי  הוא "המיטב שיכול היה להיות מושג."

ושוב לשאלה העיקרית – סכומי העתק הנקשרים ברכישת מערכות קרביות עיקריות מעלים דילמות רבות, אך במצב הנוכחי במזרח התיכון אלו יישארו בלתי פתורות שכן הגנרלים תמיד ינצחו בכל מאבק, גם עם הפוליטיקאים החזקים ביותר.

הירשמו לניוזלטר.