דרושה החלטיות של נאטו בתחום ההגנה מפני טילים

This post is also available in: English (אנגלית)

במאמר של ריקי אליסון, יושב ראש הברית להגנה נגד טילים, הוא מסביר כי מה שחסר כעת בנאטו כדי להתמודד מול האיום של טילים רוסיים, הוא בעיקר החלטיות. רוסיה פועלת להגדלת מספר הטילים לטווח קצר שלה מול אירופה, וזאת בנוסף למערכות הטילים S-300 ו- S-400 ההגנתיות שהיא הציבה בקלינינגרד ולאורך הגבול עם אוקראינה.

ישנה נטיה הולכת וגוברת מצד הרוסים לחדור עם מטוסי הקרב שלהם לשטח אווירי של מדינות נאטו. מדובר בעיקר במדינות החברות לטביה, אסטוניה, ליטא כמו גם מחצית משטח פולין ומחצית משטח רומניה. גם היו מספר פעמים בהם רוסיה חסמה באופן מוחלט כניסת כלי טיס לכל האזור האווירי הזה. בהתחשב בהתפתחויות אלו, הקשורות למצב באוקראינה, ישנה דאגה כי מדינות נאטו הבאלטיות פגיעות לאיומים ולהשפעה מצד רוסיה, כלומר שהן בסכנת אובדן ריבונות.

אליסון קורא להחלטיות מצד נאטו להגן על עצמה ולהרתיע כנגד פגיעות בביטחונה הקולקטיבי, ואומר כי ההחלטיות הזו צריכה לבוא לידי ביטוי בעיקר ברכישה והצבה של מערכות טילים ומערכות אוויריות. כל זה צריך להיעשות, לטענתו, על ידי המדינות החברות המאויימות בעזרתן של מדינות נאטו נוספות, שתתרומנה מיכולות ההגנה האווירית והגנת הטילים שלהן. הצעד הראשון צריך להיות הזזת מערכות ההגנה של נאטו לחמשת המדינות המסויימות המאויימות כרגע. על נאטו להדגים את נחישותה על ידי 'חשיפת הקלפים' שלה, קרי עריכה תרגילים צבאיים בטווח ראיה של המשקפות הרוסיות.

התוכנית האמריקנית, ה- European Phased Adaptive Approach-  EPAAעליה חתם הנשיא אובמה ב-2009, לא תוכננה כדי להגן על נאטו ולא על המדינות הבאלטיות באופן ספציפי. ועכשיו מה שיש לנו, אליסון מסכם, הוא פער מדאיג בין הצורך במגננה ובין יכולותיה של נאטו לספק את המשאבים, את כוח האדם ואת המערכות, ולא פחות מכך את הרצון, להתמודד עם האיום האווירי ואיום הטילים מצד רוסיה.