משבר הפליטים בסוריה: השלכות על הביטחון האישי והאזורי

This post is also available in: English (אנגלית)

אוכלוסיית הפליטים: סקירה

מלחמת האזרחים בסוריה, שמוגדרת 'האסון ההומניטרי הגדול ביותר מאז תום המלחמה הקרה', תבעה עד היום את חייהם של יותר מ־190,000 בני־אדם, ביניהם יותר מ־8,000 מקרי הרג מתועדים של ילדים מתחת לגיל 18. העימות המתמשך והמדמם במדינה המונה כ־22 מיליון תושבים הסתכם עד כה ב־7.6 מיליון תושבים עקורים ובעוד 3.2 מיליון פליטים. בנוסף, כ־12.2 מיליון סורים (יותר ממחצית האוכלוסייה) זקוקים לסיוע הומניטרי כדי לשרוד. בשנת 2014 בלבד נרשמו כפליטים בנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) יותר מ־700,000 סורים, כשהממוצע הוא כ־70,000 סורים הנמלטים מארצם מדי חודש. למרות שהממוצע החודשי של פליטים חדשים ירד מאז 2013, המשבר האזורי עדיין רחוק מרגיעה, במיוחד ככל שמתברר כי השיבה לסוריה אינה אופציה סבירה בטווח הקצר או הבינוני.

העלות ההומניטרית של המשבר שולמה בעיקר על ידי שכנותיה של סוריה באזור. לבנון, ירדן וטורקיה קלטו יותר מ־1.14 מיליון, 600,000 ו־1.6 מיליון פליטים, בהתאמה, ואילו מספר נמוך בהרבה של סורים מצאו מקלט במצרים (140,000) ובעיראק (220,000). בפועל, המספר האמיתי של סורים הנמצאים בכל אחת מהמדינות הללו גבוה מהנתון הרשמי של נציבות האו"ם לפליטים, שכן חלקם בוחרים שלא להירשם מסיבות שונות, החל מפחד מההשלכות של רישומם בתיעוד רשמי, ועד חוסר מידע מתאים או קשיי נגישות לנקודות הרישום.

אין עוררין על כך שלמשבר הפליטים האזורי יש השלכות פוליטיות, חברתיות, כלכליות וביטחוניות מרחיקות לכת. ראשית, התנאים המחרידים שחלק גדול מאוכלוסיית הפליטים מתמודדים עמם מערערים כל ממד של ביטחון אישי (מהאישי לכלכלי, לסביבתי ולבריאותי, ועד ביטחון תזונתי). שנית, לא ניתן להתייחס לבעיות ולמצוקות של הפליטים כעומדות בפני עצמן, נהפוך הוא. לבעיות אלה השפעות עמוקות על החוסן ועל היציבות של המדינות המארחות, עד כדי פגיעה בביטחון האישי של בני הקהילות המארחות. המחקר אכן מדגיש את פגיעתו העמוקה של משבר הפליטים בחוסנן של המדינות המארחות ובביצועים הכלכליים שלהן, במקביל להעצמת המתח החברתי. אין ספק שהקשרים (contexts) חברתיים, פוליטיים וכלכליים הקיימים בכל אחת מהמדינות המארחות משפיעים בצורות שונות על התמודדותן עם המגמות המערערות את היציבות, אולם העובדה שאפילו מדינה איתנה ומשגשגת כמו טורקיה מתחילה לחוש את משא ההתמודדות עם משבר הפליטים ממחישה את גודל האתגר.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

יש לראות בהשפעה המצטברת של המשבר המתמשך על המדינות המארחות העיקריות מקור פוטנציאלי לאי־יציבות מקומית ואזורית ברמה הכלכלית והמדינית, ובסופו של דבר גם ברמה הביטחונית. כישלון בהתמודדות עם המשבר בטווח הקצר רק יגביר את הלחץ בסביבה שהיא מלכתחילה מעורערת מבחינה ביטחונית, אולם היעדר השקעה רצינית וארוכת־טווח בשילוב וביישוב מחדש של קהילות הפליטים עלול להוביל ליצירת קבוצה חדשה של אזרחים 'סוג בית' באזור הלבנט, המקופחים מבחינה כלכלית ומשוללי זכויות פוליטיות — עם השלכות שליליות על ההתפתחות האישית, על היציבות הפוליטית ועל הביטחון.

בתגובה למצב החירום ההומניטרי המתמשך מסתמכת הקהילה הבינלאומית על 'תוכנית המענה האזורי' (RPR), אשר במסגרתה חוברים יחד יותר מ־100 בעלי עניין מסוכנויות האו"ם ומגופים חוץ־ממשלתיים (NGOs) וכמו כן מסתמכת על סיוע דו־צדדי ורב־צדדי למדינות ולקהילות המארחות. היקף הפנייה הנוכחי לתוכנית RRP בשנת 2014 – שעומד על 3.7 מיליארד דולר לשימור סיוע החירום ומאמצי הרווחה – הוא מהגדולים שידע האו"ם אי־פעם. אם מוסיפים לכך פניות מסוכנויות אחרות ומממשלות מארחות, הסכום הכולל מגיע לעלות אדירה של 7.7 מיליארד דולר

דרך עקיפה נוספת להפחתת הלחץ של המשבר האזורי היא הגברה משמעותית של מחויבות הקהילה הבינלאומית לסוגיית היישוב מחדש. נציבות האו"ם לפליטים הביעה תקווה ליישב מחדש כ־130,000 סורים עד 44,2016 אולם נכון להיום קשה להאמין שיעד זה יושג. מלבד גרמניה, ובמידה מסוימת גם שוודיה – נראה כי מדינות אירופה מתמהמהות במיוחד. צרפת, למשל, התחייבה ליישב 500 פליטים בלבד. אכן, לנוכח מדיניות הגירה מגבילה יותר ויותר ודעת קהל מסויגת ככל הנוגע לקליטת פליטים – הממשלות האירופיות נוטות לנקוט צעדים מעטים בלבד ליישוב מחדש. למרבה הצער, לנוכח האקלים הפוליטי הכללי באירופה, אין סיכויים רבים לכך שמדיניות זו תשתנה לפתע ב־2015.

בטווח הארוך יותר, כדי למנוע התדרדרות נוספת במשבר תידרש הקהילה בינלאומית גם להגדיל את השקעתה בהאצת הכלכלה והתשתיות של המדינות המארחות, כך שיוכלו להתמודד טוב יותר עם משבר הפליטים ועם הרגישויות והצרכים המתגברים של האוכלוסייה המקומית. לנוכח ההקשר הלא־יציב והצפי ארוך־הטווח של המשבר, השקעה בפיתוח לטווח ארוך ובאיתנות הקהילות המארחות צריכה להיות בעדיפות הגבוהה ביותר. הדבר יצריך לא רק מימון נוסף להתמודדות עם משבר הפליטים ועם הצרכים הגוברים של האוכלוסייה המקומית, אלא גם הפעלת יוזמות להשקעה בפיתוח כלכלי לטווח ארוך, בבנייה בהיקף ממסדי ובסיוע למגזר הביטחוני.

בהתמודדות עם מלחמת האזרחים בסוריה, דומה שהקהילה הבינלאומית מפצלת למעשה את התמקדותה בין הממד ה"צבאי־ביטחוני" של העימות לבין ההיבט ה"הומניטרי" שלו, כאשר משבר הפליטים האזורי נבחן בעיקר מבעד לעדשה הומניטרית. גישה זו אמנם מובנת, אולם בפועל יוצרת הפרדה מלאכותית בין בעיות של ביטחון אישי לבעיות של ביטחון אזורי.

במילים פשוטות: אין לראות את ההשפעה הכלכלית, הפוליטית והחברתית של משבר הפליטים המתמשך רק מבעד לעדשה הומניטרית. כדי להתמודד בהצלחה עם מצב החירום ולתמוך בחסינות ארוכת־טווח של הפליטים ושל הקהילות המארחות, חיוני לתת עדיפות אסטרטגית לייצוב אזור הלבנט ולמניעת קריסתו. התגובה האיטית והאדישות היחסית שמפגינה הקהילה הבינלאומית כלפי האתגר משקפת הערכת חסר בסיסית לגבי טיבו של המשבר והשלכותיו העתידיות במונחים של יציבות ואיתנות האזור, הקצנה שלו והתחזקות זרמי הגירה בלתי־מבוקרים – סוגיות שהיו מצויות תמיד בחזית סדר היום הביטחוני של אירופה ביחס למזרח התיכון.

מאת: בנדטה ברטי