חיסול הגנרל האיראני בגולן – תמונת רקע לתגובה איראנית אפשרית

This post is also available in: English (אנגלית)

בעוד שבועות ספורים נציין 23 שנים לפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, שהביא למותם של 29 איש, מתוכם 4 ישראלים עובדי משרד החוץ, ולפציעתם של למעלה מ-220. זאת, ב-17 במרס 1992. פחות משנתיים וחצי לאחר מכן בוצע פיגוע נגד בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס.

למרות הזמן שחלף מאז, נדמים ימים אלו כ"תמונת מראה" למצב ששרר טרום הפיגוע ההוא. זאת, בהתייחס למאפייני המאבק מול אירן ושלוחיה – לאמור חיזבאללה – בשאיפתם לביצוע פיגועים נגד יעדים ישראלים. זאת, בתואנה לנקם על הרג הבכיר האירני בגולן הסורי, סמוך לגבול ישראל, יחד עם חבורת מחבלי חיזבאללה בהם ג'יהאד מורניה.

נחזור לשנות התשעים: בתווך שבין סדרת האירועים שהחלה בחיסול עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה, ותקיפת צה"ל בעין דרדרה ופיגועי הנקם של חיזבאללה/אירן בארגנטינה, התרחשו שני פיגועים משמעותיים התואמים את "תמונת המראה" הנשקפת לעינינו היום. האירוע הראשון התרחש כשלושה שבועות לאחר חיסול מוסאווי, הוא פיגוע רצח אהוד סדן ז"ל, קצין הביטחון של שגרירות ישראל באנקרה, באמצעות מטען חבלה שהונח תחת רכבו. על פניו נדמה היה שהפיגוע הזה היה פעולת הנקם של חיזבאללה. אך כמסתבר לא היה זה אלא שלב מקדים בדרך אל הנקמה העיקרית שבאה בדמות הפיגוע כנגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס. על אותו ציר זמן, בין התקיפה בעין דרדרה ופיגוע התגובה נגד בית אמיה ב-18 ביולי 94', כלומר גם כן לפני פיגוע התופת בבית אמיה, התרחש אירוע רב משמעות נוסף. ב-13 במרץ 94' נכשל ניסיון של חיזבאללה לפוצץ משאית תופת נגד שגרירות ישראל בבנגקוק.

כוחות האבטחה הניצבים מול איום רכב תופת, נדרשים להיערכות אבטחתית מיוחדת הכוללת מרכיבים שונים של תו"ל, נהלים ואמצעים טכנולוגיים. המענה האבטחתי לדפוס פעולה אפשרי (דפ"א) זה של רכב תופת, עוצב והתפתח משמעותית בעולם במהלך השנים, נוכח האתגר שהוצב מול מערך האבטחה הישראלי כמו גם מדינות מערביות אחרות דוגמת ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה, קנדה ועוד. אף הן היוו מטרות לפיגועי דמים מסוג זה, דוגמת רכב התופת במגדלי התאומים בפברואר 93' (שראוי להזכיר כי מטרתו הייתה להפיל את מגדלי התאומים כפי שבסופו של דבר הצליח ארגונו של בן-לאדן לבצע בדרך "קצת שונה").

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

פיגועים אלו ואחרים דוגמתם שימשו להפקת לקחים בהיבטים שונים, במטרה למצוא מענה יעיל לאיומים הנובעים מהדפ"א. החלפת ידע ושיתוף פעולה בין מדינות מערביות, כאשר ישראל היא מן הדומיננטיות שבהן, הביאו להיערכות אבטחתית שהתפתחה מאד. מאידך, גם היריב מצידו עוקב מקרוב אחר הפיתוחים באבטחה ומחפש דרכים חדשות לפיגוע במטרה להשיג פגיעה מקסימלית. מערכי האבטחה ההדוקים הובילו את ארגוני הטרור לחפש דרכים יצירתיות לעקוף את המכשול שניצב בפניהם. כך לדוגמא באיסוף המודיעין לקראת הפיגוע שביצע חיזבאללה ב-96' נגד שכונת המגורים של חיילי חיל האוויר האמריקאי בדהרן שבסעודיה, הסתבר למחבלים כי שכונת המגורים מאובטחת היקפית. במקביל הם הצליחו לאתר מגרש חיצוני המרוחק כמה עשרות מטרים מהבניין הקיצוני בשכונה. על מנת לגשר על פער המרחק, חיזבאללה ביצע לבסוף את הפיגוע באמצעות מיכלית שנשאה מטען של לא פחות מ-8 טון חומר נפץ(!). דוגמא נוספת לניסיונות היריב להתמודד עם המענה האבטחתי באה לידי ביטוי בפברואר 96' כאשר המכס הבלגי בנמל אנטוורפן, פתח לבדיקה מכולה שהגיעה בספינה אירנית מנמל בנדר עבאס. על פי שטר המטען, במכולה אמורים היו להיות שימורי חמוצים ואמנם היו בה כאלה, אך יחד איתם נמצאה במכולה גם מרגמה בקוטר ענק, אשר מסוגלת לירות פגז במשקל של עשרות רבות של ק"ג.

"טביעות האצבע" שעל המרגמה הובילו חד משמעית לאירן. מסתבר כי מרגמה כזו שימשה את האיראנים בתקיפת מתקנים ("במקרה" בית חולים) של כוחות האופוזיציה האירנית בעירק. ההערכות הן כי כלי זה יועד לתקיפת מתקן מאובטח באירופה, כך שניתן יהיה להבטיח את פיצוץ המבנה, על ידי פגז שיירה ממרחק, ייפול על המבנה מהאוויר ויפוצץ אותו, תוך עקיפת מערכי האבטחה ההיקפית הפרוסים סביבו. יש עוד דוגמאות נוספות אך המגמה ברורה, גורמי הטרור בוחנים היטב את מערכי האבטחה ומנסים לאתר פרצות ומעקפים, בכדי למקסם את הפגיעה.

מאת: מאיר גרשוני, לשעבר ראש חטיבה בשב"כ וכיום סגן נשיא ל-HLS בחברת MAYDEX AG המתמחה בתכנון וביצוע מערכי אבטחה