ההגנה האקטיבית של ישראל במבצע "צוק איתן"

This post is also available in: English (אנגלית)

בהסלמה שהביאה למבצע "צוק איתן" ובמהלכו של המבצע הייתה ישראל נתונה למתקפת רקטות עזה וארוכת טווח יותר מכל מתקפות הרקטות עד כה. אש הרקטות הביאה להפסקה חלקית של טיסות אזרחיות לנמל התעופה בן גוריון ואיימה על שדות הגז של ישראל בים התיכון. למתקפת הרקטות התווספה מתקפה אווירית באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים נושאי חימוש ששוגרו על ידי החמאס לתקיפה בעומק שטח המדינה. למרות ההצלחות של חיל האוויר וחיל הים לפגוע במשגרי רקטות, האש לא פסקה וגם לא הואטה בצורה משמעותית עד הפסקת האש שסיימה את המבצע.

מול הישג זה של הפלגים הפלסטינים עומד ההישג ההגנתי של ישראל שחסמה ונטרלה את מרבית עוצמתה של המתקפה. פיקוד ההגנה האווירית של חיל האוויר פרס מערך הגנה אקטיבי יעיל. תשע סוללות של מערכת "כיפת ברזל" שהגנו על מרבית המטרות שהותקפו ברקטות הצליחו להשמיד באוויר תשע מתוך כל עשר רקטות שנורו אל האזורים שעליהם הגנו.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

סוללות הפטריוט יירטו והשמידו כלי טיס בלתי מאוישים ועצרו בכך את המתקפה האווירית של החמאס. כתוצאה, היו מספר הנפגעים והיקף הנזק נמוכים ביחס למערכות קודמות. מערך ההגנה האקטיבי היווה את חוט השדרה של כושר העמידה של העורף, אבטח את קשרי האוויר והים של ישראל, ואפשר למרבית אזרחי המדינה להמשיך את שגרת חייהם בהפרעה מזערית.

בארץ ובחו"ל הושמעו ספקות באשר להצלחתה של מערכת "כיפת ברזל" במערכה זו. ספקנים בארצות הברית ייחסו את מיעוט הנפגעים ליעילות ההתראות שנתנו על ידי פיקוד העורף ולהיענות הציבור לתפוס מחסה בשעת תקיפה, וכן לקטלניות הנמוכה לכאורה של הרקטות. בחינה השוואתית של נתוני נפגעים ונזקים במבצע "צוק איתן", שבו הייתה לישראל הגנה אקטיבית, לעומת מלחמת לבנון השנייה – שבה מערכת כזו עדיין לא הייתה בנמצא – מפריכה לחלוטין את הטענות הללו.

מבצע "צוק איתן" חשף את מכונת המלחמה המורכבת שהפלגים הפלסטינים בעזה שקדו על הקמתה החל ממחצית העשור הקודם. למרות ההצלחה של ישראל לבלום את עוצמתה של מתקפת הרקטות, התגלו פערים אשר מחייבים פעולה מתקנת, ובהם הוספת מערכות "כיפת ברזל", מציאת מענה לאיום הפצמ"רים, שיפור היכולת להשמיד כלי טיס בלתי מאוישים והקניית יכולת ליירוט רקטות לספינות חיל הים.

מאת: עוזי רובין, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים