מדיניות ישראל במבצע צוק איתן – הכרעה? הרתעה? הסדרה? התשה?
This post is also available in: 
English (אנגלית)
ד"ר בועז גנור
מאמר זה נכתב בעיצומו של השלב השני במבצע צוק איתן, לאחר שהחמאס הביא לקריסתה של הפסקת האש ופוצץ את דיוני ההסדרה במצרים. מטבע הדברים בשלב זה ניתן לכל היותר להסיק מסקנות ביניים העלולות להשתנות בניתוח רטרוספקטיבי לאחר סיום המערכה.
מבצע צוק איתן החל ב-8 ביולי 2014, על רקע הסלמה חמורה בירי רקטות לעבר ישראל מרצועת עזה שבוצעה על ידי ארגוני הטרור הפלסטינים בניצוח החמאס. החמאס אשר נמנע במשך חודשים ארוכים משימוש בתשתית הרקטות האדירה שבנה ברצועת עזה (אשר ערב המבצע כללה כעשרת אלפים רקטות שכיסו את רוב שטחה של ישראל), החל לבצע ירי חסר הבחנה של עשרות טילים ביום לשטחה של ישראל תוך ניסיון לפגוע בישובים אזרחיים.
מתחילת המבצע התחבטו רבים בישראל בשאלה מה הניע את חמאס לשנות את מדיניותו? בין אם חמאס נכנס למערכה זו באופן מתוכנן או במקרה, כבר בשלב מוקדם של המערכה הגדירו דוברי החמאס את מטרתם בפומבי ובבירור – הסרת המצור מעל רצועת עזה. החמאס הבהיר כי הוא חותר להקמת נמל ימי, ואווירי כמו גם פתיחת המעברים היבשתיים בין ישראל והרצועה ומעבר רפיח למצרים.
ישראל מצאה את עצמה נגררת למערכה שלא הייתה מעוניינת בה, ושלא התכוננה אליה. מאחר ומקבלי ההחלטות בישראל לא העריכו נכונה בימים הראשונים למבצע את מהות המערכה או את מטרות החמאס, אין תימה כי הם גם לא הציבו מטרות ברורות לישראל.
ראש הממשלה נתניהו הציג באופן עקבי לאורך כל המערכה מטרה אחת ויחידה – "החזרת השקט והביטחון לכל אזרחי ישראל, ובראשם לתושבי הדרום". על פניו עקביות זו הייתה אמורה להפריך את חוסר הבהירות באשר למטרה המבצעית של ישראל במבצע צוק איתן, אולם למעשה המטרה שהוגדרה הייתה פאסיבית – החזרת הסטטוס-קוו אנטה. מטרה שכזו עשויה להיות מושגת בדרכים שונות: החל מהידברות עם החמאס והשגת הסכמה, עבור להרתעת החמאס מלהמשיך בביצוע ירי כלפי ישראל וגמור בנטרול היכולות הצבאיות של החמאס. השילוב המסוכן של חוסר הבנת התכלית האסטרטגית של היריב יחד עם הגדרה מעומעמת של התכלית האסטרטגית הישראלית גרמה להתנהלות מהוססת של צה"ל בשבועות הראשונים של הלחימה מתוך הנחה שהופרכה פעם אחר פעם כי החמאס ינצור את אישו ויסכים להפסקת אש בתוך פרק זמן קצר.
ההחלטה להימנע מהגדרת מיטוט החמאס כמטרה המוצהרת של מבצע צוק איתן הכתיבה למעשה תכלית אסטרטגית שנועדה להשיג הסדרה מול החמאס ולא הכרעתו. הכרעה של מערכה צבאית מושגת על ידי פגיעה קשה בתשתית הצבאית של היריב ואובדן כושר הלחימה שלו, הסדרה לעומת זאת אמורה להיות מושגת על ידי נטרול המוטיבציה של היריב להמשיך ולהילחם על אף שעל פניו יש לו עדיין יכולת שיורית של לחימה. ההסדרה עשויה לבוא לידי ביטוי באחת משלוש התוצאות הבאות: כפיה, פשרה וכניעה. סוג ההסדרה הינו פועל יוצא של יכולת הרתעת היריב מהמשך הלחימה. כך למשל כאשר המדינה מצליחה לגרום ליריב נזק משמעותי, להמחיש את עליונותה הצבאית והמודיעינית הרי שיש באפשרותה להרתיע את היריב מהמשך הלחימה ולהשיג הסדרת כפיה שבה המדינה כופה את תנאיה על היריב. כאשר המדינה לא מסוגלת לגרום לנזק משמעותי ליריב והעליונות הצבאית והמודיעינית שלה לא באות לידי ביטוי בהצלחות צבאיות, או שהיריב מצליח לגרום למדינה נזק חמור ומתמשך, עלול להיווצר מצב שבו היריב הוא זה שמרתיע את המדינה מהמשך הלחימה והוא זה משכתיב הסדרת כניעה למדינה. כאשר שני הצדדים לא מסוגלים לנטרל את המוטיבציה של היריב להמשיך ולהילחם או כאשר שניהם מרתיעים ומורתעים באותה מידה הרי שההסדרה שתושג היא מסוג של פשרה ובמסגרתה אף אחד מהצדדים לא מצליח להכתיב את תנאי ההסדרה ליריבו.
בהינתן שמדינת ישראל החליטה מלכתחילה שלא להציב את המטרה של הכרעת החמאס כתכלית האסטרטגית של המערכה היה עליה להשיג מידה גבוהה של הרתעה על מנת להביא את החמאס להסדרת כפיה או לכל הפחות להסדרת פשרה, כאשר ישראל היא זו שמכתיבה את התנאים לחמאס. אולם עד למועד כתיבת שורות אלה לא נראה כי ישראל הצליחה להשיג מידה מספקת של הרתעה שתאלץ את החמאס להסכים להסדרה שכזו. נשאלת השאלה מדוע ההרתעה לא הושגה?
בשלב זה, לאחר שהלחימה התחדשה עקב קריסת הפסקת האש עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות – האחת לשנות את התכלית האסטרטגית של הלחימה ולהנחות את צה"ל להכריע צבאית את החמאס. הכרעה שכזו תושג אך ורק באמצעות תמרון קרקעי נרחב וכיבוש שטחים משמעותיים משטח רצועת עזה. יעד זה הינו בר השגה אולם הוא יהיה כרוך בנפגעים רבים מקרב הפלסטינים ומספר מסוים של נפגעים בקרב חיילי צה"ל. במידה ומקבלי ההחלטות הישראלים יחליטו שלא לשנות את התכלית האסטרטגית ולא יקבעו כי מטרת המערכה כעת היא הכרעת החמאס ומיטוט שלטונו, הרי שאת אפקט ההרתעה ניתן להשיג גם ללא תמרון קרקעי. במקרה זה ניתן לנהל מלחמת התשה מול החמאס תוך ניצול העליונות האווירית והמודיעינית הישראלית לפגיעה ביעדי איכות של החמאס – פגיעה בהנהגה, במפקדות ובמתקנים הצבאיים של הארגון, זאת תוך ליבראליות גבוהה יותר במדיניות האש. סביר להניח כי מדיניות זו תגרום לנזק אגבי גבוה יותר מקרב האזרחיים הפלסטינים אולם לא בהכרח במידה שעלולה להיחשב כלא פרופורציונאלית. מכל מקום, מדיניות זו עשויה לקצר את זמן הלחימה, להשיג את אפקט ההרתעה הנדרש ולגרום לחמאס להסכים להסדרה בתנאים נוחים יותר לישראל. לחילופין מלחמת התשה זו עשויה להסתיים בהחלטת מועצת הביטחון והתערבות בינלאומית שתכפה את הפסקת האש והלוחמה על שני הצדדים. במידה וישראל תאמץ גישה זו של התשת החמאס מומלץ לשקול לבצע פינוי יזום של תושבי ישובי עוטף עזה למשך מספר שבועות ולהרחיק את מפקדות ושטחי הכינוס של צה"ל מטווח המרגמות. דבר זה יאפשר לנהל את המערכה לאורך תקופה עם מספר נמוך של נפגעים ישראלים.
קישור זה nוביל למאמר המלא כפי שהופיע לראשונה
