פגיעה קשה בחמאס היא פגיעה בטרור האסלאמי

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת פרופ' הלל פריש

האסטרטגיה הצבאית של צה"ל כלפי יהודה ושומרון (הגדה המערבית) שונה מאוד מהאסטרטגיה כלפי עזה. ישראל העריכה נכונה במהלך האינתיפאדה השנייה כי הרשות הפלסטינית ביו"ש קלה יותר לחדירה בשל הצפיפות הנמוכה יחסית של האוכלוסיה, אבל קשה יותר להכלה בגלל גודלה ואורכו של הקו הירוק (מעל 300 ק"מ). עזה, לעומת זאת, קלה להכלה אבל קשה יותר לחדירה, בגלל שטחה המצומצם והצפיפות הגבוהה של האוכלוסייה – ביחוד במחנות הפליטים הגדולים.

המהלכים של ישראל, ביודעין או שלא ביודעין, שיקפו את ההבדלים האלה. בשנת 2002 ישראל ערכה שתי מתקפות רחבות היקף נגד הרשות הפלסטינית של יאסר ערפאת, כוחות הביטחון שלה, הפתח וארגוני טרור נוספים. המדינה השתלטה זמנית על ערים פלסטינית גדולות, ומאז החלה "לגזום עשבים שוטים" באמצעות מעצרים המוניים של פעילי טרור בכל האזור. המדיניות הזו, ביחד עם שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות תחת אבו מאזן, השפיעה בצורה דרמטית על המצב. הטרור ביהודה ושומרון ירד לאותן הרמות של לפני האינטיפאדה הראשונה, ונשאר כך גם בהמשך.

בעזה ישראל בחרה להתנהג אחרת. בגלל שהאזור קשה לחדירה אבל לכאורה קל להכלה, ישראל החליטה לסגת באופן חד צדדי. התוצאות, כפי שכולנו יודעים, היו בעייתיות מאוד ביחס לציפיות. היכולת הרקטית ערערה את הקביעה לפיה ניתן להכיל את עזה. ישראל, בינתיים, נמנעה מכניסה קרקעית נרחבת לעזה בהנחה שהחדירה תהיה קשה, ושלכניסה קרקעית מהסוג הזה לא תהיה השפעה לטווח הארוך – היא אפילו עשוייה להביא להתדרדרות נוספת.

תומכי הסטטוס קוו טוענים כי מתקפה נרחבת על עזה, במטרה להשמיד את התשתית הצבאית של החמאס, תביא לג'יהאדיזציה – עזה שנשלטת על ידי מגוון קבוצות ג'יהאד קטנות שיתפסו את מקום החמאס. בניגוד לחמאס כיום לא יהיה לקבוצות האלה יעד אסטרטגי ברור שאותו ישראל תוכל לתקוף, ולא תהיה שום דרך להרתיע אותן או לגרום להם להפסיק את מתקפות הטרור.

האם תיאוריית הסטטוס קוו הזו תקפה, או האם הגיע הזמן לתקיפה בקנה מידה מלא נגד החמאס ושאר קבוצות הג'יהאד האסלאמי בעזה?

התשובה הנכונה היא החלק השני. הגיע הזמן למתקפה בקנה מידה מלא. ישראל צריכה להשתלט זמנית על עזה – להשמיד כמה שיותר מתשתיות הטרור, עד לנקודה שבה ישראל תוכל לצמצם נזקים עתידיים לעריה בעזרת מבצעים צבאיים בקנה מידה קטן נגד תשתיות החמאס. בקיצור, ישראל צריכה להשתמש באותה אסטרטגייה מוצלחת ששימשה גם ביהודה ושומרון במשך העשור האחרון. זה לא יביא לקיצו המוחלט של הטרור העזתי, ולא יקל באופן מלא על המצוקה של הקהילות בדרום, אבל מדובר בקיטון משמעותי באיום על מרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל.

iHLS – Israel Homeland Security

שמירה על הסטטוס קוו, מצד שני, הולכת ונהיית מסוכנת ככל שעובר הזמן. אחרי שני סבבים של מתקפות הרסניות בקנה מידה מוגבל, אפשר להסיק שטיעון ה"יעד האסטרטגי" אינו תקף. מדאיגה יותר היא העובדה שהחמאס שואף לקשור בין תקיפת תשתיות הטרור שלו ביהודה ושומרון אל התגברות ירי הרקטות על ישראל.

במידה וישראל תקבל את הקישור הזה – וייתכן מאוד שכבר עשתה זאת על ידי צמצום צעדיה ביהודה ושומרון נגד החמאס כדי לעודד את ארגון הטרור להסכים לרגיעה – מדובר באיום ישיר על ביטחונם של אזרחי ישראל ובאיום על קיומה של הרשות הפלסטינית.

אם ישראל תקבל את הקישור הזה החמאס יוכל לחטוף, להרוג ולחזק את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון, הכל תוך כדי איום בירי טילים כנקמה על כל פעולה נגדו. החמאס יהיה למעשה הקובע ביהודה ושומרון, מה שיבטל את כל ההשגים של המתקפה ב-2002. תשתיות החמאס יאיימו ישירות על הרשות הפלסטינית: שינוי מוחלט במאזן הכוחות בין ישראל לבין החמאס. אלו הסכנות של החזרה אל ה"סטטוס קוו". בפוליטיקה כמעט ואין סטטוס קוו לטווח הארוך, ובוודאי שלא בסכסוך כה מר כמו הסכסוך בין ישראל לחמאס.

ההשלכות העתידיות של קבלת הקישור עשויות להיות חמורות אף יותר. על רקע התחזקותו המדאיגה של ארגון "האומה האסלאמית של עיראק וסוריה", והאיום על ביטחונה של ירדן, שמירה על חופש פעולה ישראלי ביהודי ושומרון היא אינטרס חיוני מובהק. ניתן לפקפק גם בטיעונים אחרים התומכים בסטטוס קוו. חמאס שיוחלש על ידי מתקפה ישראלית ישירה ועל ידי איום מקבוצות הג'יהאד האחרות עשוי להיות יעד אסטרטגי נוח יותר, ממש כמו הרשות הפלסטינית לאחר המתקפות הקרקעיות בשנת 2002.

חמאס מוחלש יקדם גם את החדירה המודיעינית של ישראל לעזה. כיום המודיעין הנגדי של החמאס הצליח חלקית במשימתו לחשוף משתפי פעולה. היכולות האלה לא קיימות בקבוצות ג'יהאד קטנות יותר, וככל הנראה גם לא יפתחו אותן בסביבה הדינמית יותר שתשרור בעזה לאחר המתקפה.

גם במקרה שהחמאס יובס לחלוטין על ידי אותן קבוצות ג'יהאד, יתכן מאוד שאלו ילחמו האחת בשנייה במקום להתאחד נגד האויב הציוני, בדומה למצב כיום בסוריה. המשטר הסורי הגיע לכמה הישגים משמעותיים ביחוד בגלל היריבות בין ארגון ISIL, חזית אל–נוסרה וארגונים נוספים. בעזה המצב יהיה דומה. לאף אחד מהארגונים הקטנים לא יהיו היכולות של חמאס, והם לא יהנו מתמיכה טקטית איראנית כמו זו שממנה נהנה החמאס.

עזה ג'יהאדית תחזק גם את שיתוף הפעולה המצרי–ישראל במטרה לבלום את האיום, ויתכן שתשיג גם את תמיכת האיחוד האירופי, המודאג מעליית כוחות הג'האד בעיראק ובסוריה – ערי אירופה לוקחות גם הן חלק בשדות הקרב האלה, וללקיחת חלק זו ישנן השלכות ברורות על עליית הטרור באירופה עצמה.

על ישראל לנצל את ההזדמנות הזו ולפגוע פגיעה קשה בחמאס. זה הזמן לשכפל את ההצלחה של מבצע חומן מגן בשנת 2002, גם אם העלויות יהיו גבוהות יותר וההשגים יהיו פחות מדהימים.

פרופ' הלל פריש הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין–סאדאת ללימודים אסטרטגיים, ופרופסור למדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן. תחומי התמחותו הם פלסטינים, ערביי ישראל, קיצוניים אסלאמיים במזרח התיכון, יחסי ישראל–ירדן והאחים המוסלמים במצרים ובירדן.

BESA Center Perspectives מס' 253