מומחים: מדיניות החוץ הישראלית לא תורמת לביטחון

This post is also available in: English (אנגלית)

מדיניות החוץ של ישראל איננה נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון ולוקה בחוסר תכנון לטווח ארוך. חשש: השיחות עם איראן לא ירחיקו אותה מהתקדמות לנשק גרעיני.

קיים כשל מערכתי אסטרטגי חמור בכך שמדיניות החוץ של מדינת ישראל לא היה מעולם נדבך מרכזי בעיצוב מדיניות הביטחון. זה כשל חוצה מפלגות, חוצה מממשלות וחוצה תקופות – אמר אתמול ח"כ ד"ר רונן הופמן ('יש עתיד') בפתיחת יום עיון בנושא 'עידכונים בתפיסת הביטחון של ישראל'. הכנס נערך במכון למדיניות אסטרטגית (IPS) במרכז הבינתחומי בהרצליה.

בכנס הביעה חוקרת איראן, ד"ר אמילי לנדאו, חשש שהסיכוי לחתימת הסכם טוב בין איראן למדינות המערב הוא נמוך, וההסכם שייחתם כנראה לא ירחיק את איראן מנשק גרעיני.

ח"כ ד"ר רונן הופמן, בעבר חוקר ומרצה במרכז הבינתחומי וחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, קבע כי בעוד שבתכנון הביטחון בישראל מנסים לחזות תהליכים ואיומים לטווח ארוך כדי להכין את מערכות הביטחון למלחמה, הרי במדיניות החוץ אין תכנון לטווח ארוך, ומדיניות החוץ מעולם לא היתה נדבך מרכזי בעיצוב מדיניות הביטחון. מערך החוץ וההסברה של מדינת ישראל מנוהל כמערך תגובתי, כמו כיבוי שריפות, ולא קבלת החלטות מתוכננות. ח"כ הופמן הביא דוגמאות לחומרת המצב לדעתו: "את המו"מ המדיני עם הפלשתינים מנהלת שרת המשפטים בעוד שמשרד החוץ איננו מעורב ואיננו שותף. בנושא הBDS, החרם נגד ישראל והדה–לגיטימציה, השר לעניינים אסטרטגיים מרכז את המאבק ולא משרד החוץ, למרות שנציגי משרד החוץ הם הניצבים בחו"ל מול הארגונים המאיימים בחרם." לדעת ח"כ הופמן, מאבקי אגו בין השרים ממלאים תפקיד בכשל זה, ולכן למשרד החוץ לא ניתן הערך המגיע לו בעיצוב מדיניות הביטחון של המדינה.

בנושא איראן, אמרה ד"ר אמילי לנדאו מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, כי קלושים הסיכויים להגיע להסכם טוב בין איראן למדינות המערב בשיחות המתקיימות עתה. כרגע כלל לא בטוח שבני השיח המערביים מתכוונים בכלל לברר ברצינות את הממדים הצבאיים של ההתגרענות האיראנית, ואינם מעמידים זאת כתנאי בהסכם. בעניין המתקן בעראק, אמרה ד"ר לנדאו כי במתקן זה איראן עלולה לעלות על מסלול ההתגרענות באפיק הפלוטוניום. איראן הודיעה אמנם שתערוך שינויים שיפחיתו את כמו הפלוטוניום, אולם תשמור לעצמה את ערוץ הפלוטוניום. "הנוסחה: צנטריפוגות מתקדמות פלוס פלוטוניום מועשר לדרגה נמוכה פירושה אופציית פריצה לנשק גרעיני".

iHLS – Israel Homeland Security

מצבה של ישראל כרגע: "כל עוד המו"מ מתקדם, יימשך מצבה של ישראל כ-WAIT AND SEE – 'נחכה ונראה'. אם איראן אכן תתגרען במהירות, תצטרך ישראל לבחון את מדיניותה כיצד להרתיע את איראן. האם לשמור על העמימות? לוותר על העמימות? להשמיע איומים גרעיניים?. מסר הנחישות של ישראל בנושא הגרעין כבר הובהר למדינות שכנות, והן תופסות את ישראל כמדינה גרעינית. על ישראל לשכנע את העולם לעצור את איראן מלהגיע למצב שבו תהיה בידיה יכולת ההחלטה לייצר או לא לייצר נשק גרעיני". התרחיש הסביר לדעתה של החוקרת הוא שלשיחות הנוכחיות בין המערב איראן לא תהיה תוצאה חד–משמעית. "לדעתי לא נראה עצירת איראן מהתקרבות לנשק גרעיני, אם גם לא נראה איראן גרעינית בעתיד הנראה עין".

המזרחן פרופ' שאול משעל מהמרכז הביתחומי אמר, כי משהו לקוי בתפיסת הביטחון של ישראל ובמבנה המחשבה שלה על הצד השני. "האם ידענו על שתי האינתיפאדות? לא. הידענו מה עומד לקרות למובארק? הידענו מה יתרחש בסוריה? התשובות שליליות".

פרופ' משעל על האביב הערבי: "לפני 100 שנה ישבו אנגלי וצרפתי, סייקס ופיקו, ושירטטו את גבולות מדינות ערב באופן שרירותי. זה מת. בעוד שנתיים תהיה מסיבת הסיום של חוזה סייקס פיקו. זה מה שקורה היום. האביב הערבי הוא דמדומים של מערכת ישנה. היום אנו בתקופת בין ערביים, התהוות של משהו חדש. לכן תפיסת הביטחון של ישראל איננה רלוונטית עוד. מה שווה היום תיכנון רב–שנתי? מי האויב ומה הידיד?". לדעתו של החוקר יש לשנות את תהליכי הלמידה של האויב, לכבד את הצד השני. "עלינו לדעת שבארגון החמס יש הרבה משכילים. בממשלת רוהאני באיראן יש יותר דוקטורים מאשר בממשלתו של אובאמה. באיראן לומדים הכל, מתרגמים ספרות זרה, לומדים פילוסופיה”.

"הפתרונות אצלנו בישראל: לא לחשוב באופ קטגורי. לא הכל שחור–לבן, לא הכל נכון–לא נכון. ללמוד להבחין ברבדים שונים בחמס, למשל, להבחין בין טובים לרעים אצל הפלשתינאים, לדעת שגבולות בין מדינות ערב אינן רלוונטיים עוד. להכיר בכך שהנוסחה המסורתית הישראלית שתפיסת הביטחון מורכבת משלושה האלמנטים התרעה, התראה והכרעה – אולי מיושנת ובלתי רלוונטית עוד, כי הצד השני הרבה יותר מורכב".