התעשייה האווירית מציגה: לייזרים מרושתים לשימוש צבאי ו-HLS

This post is also available in: English (אנגלית)

נשקי לייזר הציתו את דמיונם של מיליונים שצפו בסרטי הקולנוע בהם הופיעו. במשך שנים רבות מדענים, במיוחד מארצות הברית, ניסו לבנות נשקי לייזר מבצעיים שיחליפו את נשקי הירי שנמצאים בשימוש כיום.

כל המאמצים עד עתה נכשלו, למרות היקף אדיר של השקעות. ארצות הברית השקיעה במערכת לייזר אנטי–בליסטית שתורכב על מטוס 747, אבל היא עדיין רחוקה מלהיות מבצעית. ארצות הברית וישראל שיתפו פעולה בפיתוח ה"נאוטילוס", מעין תותח לייזר נגד טילים, אבל הפיתוח הופסק. גרסת האבטיפוס היתה גדולה מדי ולא לגמרי מבצעית, וכשטילים מעזה בדרום ולבנון בצפון החלו לפגוע בשטח ישראל משרד הביטחון בחר להתמקד בפיתוח מערכת כיפת ברזל. כיפת ברזל בולמת טילים באמצעות טילי יירוט, ולא קרני לייזר.

מצד שני, ישראל משתמשת בהצלחה רבה בקרני לייזר, לא כנשק אלא כמערכת הנחייה לנשק. הצלחת המערכות מהסוג הזה מבוססת על היציבות והדיוק של קרני הלייזר, יכולות שמאפשרות לה להאיר מטרות ממרחקים גדולים. ואם אפשר להאיר מטרות, אז למה לא לפתח נשקים שיכולים להתביית על נקודת הלייזר? יכולות כאלו קיימות כבר שנים רבות, וחברות רבות מפתחות מערכות הנחייה מבוססות לייזר עבור מגוון נשקים.

התעשייה האווירית לישראל נמצאת בשלב מתקדם מאוד של פיתוח מערכת המבוססת על השימוש במספר רב של סמני לייזר. במערכת כזו אפשר להשתמש גם לצרכי ביטחון המולדת, כמו למשל פגיעה בכלי שיט חשודים או במטרות שלוקחות חלק בפיגוע טרור. מפעל מב"ת של התעשייה האווירית מייצר מערכות נשק מונחה שונות, חלקן מסווגות. נשקים אלה משמשים כעת את המפעל לפיתוח מערכת מבצעית חדשה שמתבססת על מספר רב של סמני לייזר המחוברים ביניהם ברשת. אנשי מב"ת מסבירים כי העובדה שסמני לייזר הפכו קלים וזולים יותר מאפשרת את השימוש ההמוני בהם. במהלך השנים הם גם הפכו לפשוטים יותר להתקנה במערכות נשק שונות, מה שמאפשר את יישום המערכת החדשה. צוות הפיתוח ממשיך ומסביר כי ישנה עלייה דרמטית בשימוש בנשקים מונחי לייזר על ידי חילות אוויר. בתעשייה האווירית לא חשפו את כל הפרטים, אבל לפי המידע שהגיע לידינו המערכת מבוססת על חיבור מתוחכם ברשת של מספר רב של סמני לייזר, מה שלא מספיק ועלול גם ליצור בלבול. במב"ת פיתחו מערכת פיקוד ובקרה שמאפשרת לרכיבים השונים "לדבר" אחד עם השנה ב"שפה" פשוטה.

תרחיש לדוגמה: יחידת חי"ר מזהה מטרה אבל לא מסוגלת לפתוח באש, בגלל מכשולים ומיקום גרוע יחסית. פרטי המטרה אוטומטית מועברים למערכת שליטה ובקרה, וזו מעבירה את המידע ליחידה אחרת, שממוקמת היטב ויכולה להשמיד את האויב בעזרת נשקים מונחי לייזר. אפשר לפתוח באש על הקרקע, בים או באוויר, וכל ירי יונחה במדויק אל המטרה או המטרות. גם סמני הלייזר עצמם יכולים להיות מוצבים על הקרקע, בים או באוויר.

כל אחת מקרני הלייזר בעלת קוד משלה, עובדה שמאפשרת למפעילי המערכת להפנות נשק מסוים לקרן לייזר מסויימת, או כמה מערכות נשק לאותה הקרן. כך אפשר לשלב ולהתאים את מאפייני המערכת לפי הדרישות המתפתחות בשדה הקרב. במב"ט לא רק פיתחו את מערכת ההנחייה, אלא גם מגוון של מערכות נשקים מונחי לייזר שחוברים אליה. גם כאן מה שנחשף הוא קצה הקרחון, ומרבית הנשקים נותרו מסווגים.

IHLS – Israel Homeland Security

נימרוד-3 היא מערכת נשק מונחה לייזר אחת. זהו טיל בעל טווח של 50 ק"מ, ולפי התעשייה האווירית טווח שגיאה של מטר אחד. דוגמה שנייה היא גריפין-3, פצצה שמותקנת על מטוסי קרב. הפצצה מתקרבת לאיזור הכללי של המטרה בעזרת מערכת ג'י.פי.אס, אבל הנחיית לייזר מאפשרת פגיעה סופית מאוד מדויקת. לפי התעשייה האווירית טווח השגיאה של הגריפין הוא 5 מטרים. בתעשייה האווירית גם אישרו את דבר הפיתוח של פצצות מונחות מתקדמות יותר מאותו הסוג, שידועות באופן כללי כ"ערכות פצצות מונחות לייזר מהדור הבא". באנגלית: Next Generation Laser Guided Bomb kit, ובקיצור NGLGB.

נשקים כאלה מאפשרים לחילות אוויר לפגוע במדויק במטרות קרקעיות – כמו בונקרים, טנקים שהתחפרו, כלי רכב משוריינים ועוד – ממרחק 12 ק"מ. יכולת כזו מאפשרת חיסול מטרות מוגנות היטב תוך צמצום הסכנה לכלי הטיס ולאנשי הצוות שלהם, מה שמוריד מאוד את העלויות המבצעיות של השימוש בנשק, בנוסף לחיסול יותר מטרות תוך שימוש בפחות תחמושת. ערכות ההמרה לפצצות של התעשייה האווירית מתאימות ל Mk-82/83/84 GP ולפצצות אחרות. הערכה כוללת חלק חזיתי ובו מיכשור ההנחייה וחלק אחורי הכולל כנפוני ייצוב. הערכה כולה מתחברת לנשק לא מונחה והופכת אותו לפצצה חכמה. הפצצות החכמות של מב"ת צברו ניסיון מוכח בשדה הקרב. אפשר להתקין אותן על סוגים רבים של כלי טיס ולהנחות אותם בעזרת דגמים רבים של מערכות הנחייה.

מערכות הנחייה מבוססות לייזר, ובהן מספר רב של סמנים המחוברים ברשת, יכולות להנחות נשקים מיוחדים נוספים. במב"ת פיתחו את כדור האש (FireBall), פצצת מרגמה מונחית לייזר בקוטר 120 או 121 מ"מ, שמסתמכת על הנחיית ג'י.פי.אס והנחיית לייזר. כדור האש מתוכנן לירי חד פעמי, וניתן לשגר אותו מתוך קנים חלקים או בעלי סלילים. כדור האש מגיע לטווח כמעט כפול מזה של פצצות מרגמה קונבנציונליות (עד ל-15 ק"מ). הפצצה מתקרבת אל האיזור הכללי של המטרה בעזרת ג'י.פי.אס, ומתבייתת לאחר מכן במדויק על המטרה בעזרת הנחיית לייזר. כדור האש עושה שימוש במגוון ראשי חץ ומרעומים, ביניהם רסס למטרות לא משוריינות וחודרי שריון לבונקרים ומטרות בתוך מבנים. מסלול הירי מותאם במיוחד לשימוש בסביבה עירונית, תוך כדי גרימת נזק היקפי מינימלי וצניחה סופית אל המטרה במסלול תלול מאוד, מה שמונע פגיעה במכשולים סמוכים. לא היה פשוט לשלב חיישני לייזר בפצצת מרגמה: כשהפצצה משוגרת מופעל עליה כוח של 5000G. הכוח העצום הזה לא מסכן את גוף הפצצה אבל מאוד משמעותי מבחינת המערכות האלקטרוניות. “הצלחנו להתגבר על הבעיה הזו", הוסיף מקור מהחברה בלי לפרט.

במפעל מב"ת מייצרים גם את הלהט, ובאנגלית Lahat, טיל מתקדם מונחה לייזר מתביית ומדויק. ניתן לשגר את הלהט מתותחים או משגרים המותקנים על מגוון פלטפורמות, ביניהן כלי רכב קרקעיים, מסוקים וטנקים. אורכו פחות ממטר ומשקלו פחות מ-13 ק"ג, כך שהטיל מתאים מאוד לירי ממסוקים וכלי רכב קלים. משגר טילי להט הטעון במלואו עם ארבע טילים שוקל פחות מ-80 ק"ג. למרות מידותיו הקטנות הטיל יעיל מאוד כנגד מספר רב של מטרות, כולל טנקים, בטווח 8 ק"מ ומעלה. הטיל יכול לפגוע במדויק במטרות נעות, בין היתר במסוקי אויב. הטווח הארוך שלו מאפשר למסוקים לתקוף ולהשמיד יחידות אויב ועדיין להשאר מחוץ לטווח של מערכות נ"מ. בגרסת פגז הטנק שלו, הלהט מתנהג כמו כל פגז 105 או 120 מ"מ סטנדרטי. הפגז מתביית במדויק על המטרה, ומבטיח השמדה מהירה בטווח של למעלה מ-6 ק"מ.

במפעל מב"ת של התעשייה האווירית משקיעים כספים ומאמצים רבים כדי להגביר את השימוש בנשקים מונחי לייזר, והמעט שנחשף לציבור רק מרמז על האמצעים המסווגים הנוספים שנמצאים בתהליכי פיתוח.